ראשי > Uncategorized > יום העצמאות

יום העצמאות

שלום לכם,

עוד רגע ואנחנו ביום העצמאות.
טוב, נכון שלפני זה בא יום הזיכרון ואתו כל מלחמות ישראל על ניצחונותינו, תבוסותינו ומה שביניהם. שתמיד מלווים באבדן, שכול, כאב ודמע. אבל יום העצמאות מתחבר לי רק לשחרור מן המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות.

כנהוג במקומותינו, במסגרת המבצע "הרוג פרות קדושות", הרי לכם גרסה חדשה לגבי "מי גירש את האנגלים מן הארץ". יש כבר הסברים שונים מי גרם לגירוש. לא שמתעלמים מהמאבק של הישוב להתחרר מן המנדט, אבל לפי ההנחות החדשות, אנחנו (מדינת ישראל) נדרשים לצמצם פרופיל ולהצטנע; להשלים כי תרומתנו הקטנה ליציאת האנגלים מן הארץ הייתה זעירה אם בכלל, ואפשר והיו עוזבים בגללנו או בלעדינו.
אם אתם לא מקבלים את ההנחות הללו, הרשו לי להפנות אתכם למאמר של יובל נח הררי במוסף "הארץ" מן השבת האחרונה, בו הוא טוען כי "המאבק של היישוב היהודי באימפריה הבריטית היה רק סיבה אחת לסיום הכיבוש והקמת המדינה היהודית. כדי להבין מי באמת סילק את הבריטים מארץ ישראל כדא להיזכר בהקשר ההיסטורי של קריסת הקולוניאליזם האירופי  ובעורבותם של היפנים בסיפור" – סוף ציטוט. וכך הוא ממשיך לפתח נת הרעיון ומשלב בו עולם ומלואו. מתחבר להתקפת היפנים בפרל הרבור, שחרור סינגפור, הפילפינים הודו, פרוסה אחר פרוסה. ואילו אנחנו, רק חלק זעיר מההתפוררות. בעצם, לפי מסקנותיו, יכול להיות שהבריטם היו עוזבים גם אם לא היינו "מציקים" להם, כי בעצם "נשבר" להם מאתנו.

נו, אז לי קשה לקבל את הפרשנות הזאת. האנגלים היו והתנהגו כאילו הם פה בשביל להשאר.
לא נראה שהם מתכוונים לעזוב והם גם לא עשו סימנים שיש להם תכניות כאלה. האם הם  ידעו שהאימפריה מתפוררת והם צריכים ללכת כי סינגפור השתחררה ואוטוטו גם הודו?
חלק מזיכרון כואב אישי הוא ביקור האנגלים בגן הילדים בו הייתי, והסטירה המצלצלת שקיבלתי מחנה אורן הגננת על התנהגות מבישה מצידי, בעת הביקור. אך על כך אספר בהזדמנות אחרת.
אני זוכרת גם שבכתה ב', גרנו במוסד בבית הגבוה, לא איפה שהיה המטבח הקטן, נדמה לי שהיום ממוקמים שם מוסדות הקהילה, ובחדר האוכל של המוסד, בפינה מערבית דרומית, הייתה מרצפת (קראנו לא בלטה) רפויה, וכשהרמנו אותה, נפתח חלל גדול שהיה, בעבר, סליק.

אלה זכרונות קטנים – ומה הוא בעצם עברנו אם לא רצף של זכרונות קטנים שמרכיב את הוותנו?  אני בטוחה שלגדולים ממני באותן שנים יש זכרונות יותר חשובים ובעלי משמעות הרת גורל, אבל הייתי רק ילדה, וזה היה מפחיד מאד.

את כל זה אני מספרת כי גם זה קשור אצלי ליום העצמאות ומצאתי בארכיון רשימה נפלאה של יצחק (האם זה ארנון?) ובה הוא מפרט את הרכב הארסנל, שהיה בסליקים. מול הפירוט הזה ישנה רשימה מקבילה עם השמות המוצפנים, שיכלה להיות גלויה לעין כל, כי אף אחד לא יכול היה לנחש את משמעותה.
לחשוב ולהאמין באמונה שלמה שעם זה ננצח.

והרי שתי הטבלאות.

הטבלה המוצפנתנשק בסליקים פענוח

נשק בסליקים

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים,

כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

והשאר יסופר בתולדות ישראל.

 (מתוך מגש הכסף של אלתרמן)

                                                                               שיהיה לנו חג שמח

                                                                                        נחמה (משי) בר-ניסן

:קטגוריותUncategorized
  1. צבי
    אפריל 14, 2013 ב- 5:44 am

    הרשימה יפה מאד כן ירבו

  2. אפריל 14, 2013 ב- 7:50 am

    נחמה תודה גדולה!

    כמובן שזהו יצחק ארנון שהיה המוכתר של תל יוסף!

    בנושא זה וודאי תוכלי להתעדכן ולהתעשר אצל יובל ארנון בבית השיטה.

    חג שמח, רמי פלומין

  3. עמירם
    אפריל 14, 2013 ב- 10:09 am

    נראה לי שהכוונה ליצחק פופוקו בראלי. עמירם

  4. אמיר רוכל
    אפריל 15, 2013 ב- 6:55 am

    נחמה שלום,
    התשובה של רמי היא הנכונה זה יצחק ארנון שהיה המוכתר של הקיבוץ.
    תודה על הזכרת נשכחות, המשיכי בעבודתך היפה.
    אמיר

  5. צפירה
    אפריל 15, 2013 ב- 10:27 pm

    שלום רב!
    אינני יודעת האם מדובר על אותה בלטה רפוייה אבל לפי תיאורך נראה שכן. אנחנו גרנו בבית ילדים זה (קומה שנייה בחלק הדרומי) מספטמבר 1955 עד 1961בהיותינו בכתות א'-ה'. החדר הגדול הדרומי שימש כחדר אוכל שלנו ובפינה המערבית דרומית שלו היתה בלטה שאפשר היה להרימה. מתחתיה היה חלל גדול, כנראה עד התקרה של קומה א'. כשלא רצינו לסיים קציצה או כדור בשר או אוכל אחר היינו מרימים אותה וזורקים לחור את המיותר לטעמנו. זה היה הפתרון למנהג להכריח אותנו לאכול מה שלא רצינו… כך הסליק שימש שוב להסליק – להסתיר. לא ידענו ששימש בעבר גם סליק לנשק…
    צפירה

    • אפריל 16, 2013 ב- 7:20 pm

      צפירה שלום,
      אני כל כך שמחה שאת מאשרת את קיומו של הסליק. זהו בדיוק המקום שגם אני זוכרת. אנחנו אמנם לא הסלקנו לשם אוכל אבל כן נכנסנו (היינו קטנים) וזה היה כמו ארון מתים.
      לצערי, כשאני מזכירה את זה בין בני הכיתה שלי, אף אחד לא זוכר, והם חושבים שאני ממציאה, וכבר התחלתי להאמין שאולי אני באמת ממציאה. והנה את באה ומאשרת את נוכחות הסילק. איזה יופי. תודה
      נחמה

  6. צפירה
    אפריל 27, 2013 ב- 6:15 am

    נחמה שלום!
    אתמול בפגישת בנות כיתה אימתתי את סיפור הבלטה. אכן גם הן זוכרות בבטחון מלא את הבלטה באותו מיקום שהרמנו על מנת לזרוק את הקציצות וכו'. אלא מה, זו היתה בלטה 20X 20 ס"מ (כהה). אז איך נכנסתם דרכה…

  7. אורית
    אפריל 28, 2013 ב- 4:53 pm

    נחמה שלום, זו אורית בלוך אבינר איידלין בתם של נועה ושבתי, אני נהנית לקרוא את מאמרייך ויישר כוח, הפעם ברצוני להגיב על כתבה זו מבלי לפגוע בזכויותיו של המוכתר יצחק ארנון, את הרשימה הנ"ל כתב סבא שלי יצחק פופקו בראלי כפי שציין עמירם, הוכחה לכך ניתן למצוא בחוברת שהוצאה לזכרו ובה מופיעה רשימה זו. בנוסף ידועים וזכורים לי הסיפורים מפיו על הסליק שהיה מעורב בהפעלתו. בברכה!

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: