לינה משותפת

הנה זה בא.

אחד הנושאים היותר רגישים, אם לא הכי רגיש, בחינוך הקיבוצי. ואני "הקטנה" (טוב, לא ממש), מעיזה להכנס לשדה מוקשים זה ולהגג.
בכל קיבוץ, כמעט, היה מישהו,  שכתב, תבע, ליהג והיגג על הנושא הזה ולמסקנה אחידה לא הגענו.
היו שנפגעו, היו שנהנו, והיו שקיבלו זאת כמו שזה היה, עם כל התוצאות הטובות והלא טובות שזה גרם לנו; וכך יכולנו להמשיך הלאה, כבני קיבוץ על המאפיינים שלנו, שהם תוצאה של החיים ביחד: הלינה המשותפת, הלימודים והעבודה וכל "שאר ירקות", שעיצבו אותנו כטיפוס ייחודי בין ילדי ישראל לגווניהם.

מאחר והנושא רגיש, מעורר ולא סגור, חשבתי שהעלאה שלו יכולה לעורר ענין רב בקוראים; דווקא בגלל שהוא השפיע באופן שונה על כל אחד ואחד.
מהתחלת עבודתי בארכיון חיפשתי, ועדיין מחפשת, מסמכים או כתובים, שקשורים לנושא הלינה המשותפת. רציתי לראות או למצוא איזו שהיא החלטה או אמירה באשר לאידאולוגיה, שעמדה מאחורי הרעיון של ניתוק הילד מהמשפחה וגידולו במוסד, כמוצר קיבוצי, מעוצב ומגובש על פי דוקטרינה אידיאולוגית מסוימת.

לא בכדי התחלתי "לחפור" דווקא בקופסאות של החינוך וכל המסביב שלו. מאחר ועוד לא גמרתי את המיון בקופסאות החינוך, אני לא יכולה להרים ידיים ולהגיד אין. אבל כן מצאתי כמה מסמכים שקשורים לנושא ואחד מהם אביא היום. נכון, זה ממש לא מקצועי להביא "חצי עבודה" אבל כמו שציינתי ברשומה הקודמת – קשה לי לדחות סיפוקים – ואני "מתה" שתשתתפו אתי בהתרשמות, הרי לפניכם המסמך של עליזה לונדון. אינני יודעת מתי היא כתבה אותו, כי לא צוינה עליו שנה, אולם לפי המקום בו הוא נמצא, אני חושבת שהוא נכתב באזור שנות החמישים המוקדמות וזה לשונו:

"תל יוסף, י"ז בתמוז,
לכבוד מזכירות משק תל יוסף

חברים יקרים:
בצר לי אני פונה אליכם ומבקשת את עזרתכם. פניתי פעמיים אל מרכז מועצת החנוך שעבר, אל רוכל, ולא נעניתי.
הענין הוא בזה שהגננות שלנו הנהיגו, על דעת עצמן, להרשות להורים לקחת את הילדים לחדר ההורים למנוחת-היום ולשנת-הלילה, בכל פעם שיש לאחד ההורים "שבת" כמו כן הנהיגו להרשות להורים לקחת את מנות-האוכל של הילדים לחדרים בכל עת שירצו ההורים.
כשעברו הילדים לכתה א' רצו ההורים להמשיך במנהג הזה ואני התנגדתי. על הילדים הצלחתי להשפיע, אך לא על ההורים. בכל שיחת הורים צפה ועולה הבעיה הזאת ומפריעה למהלך התקין של השיחות. אמרתי להורים שנפנה בענין זה למועצת החנוך ואולי גם נביאו לדיון באספה כללית.
לפני פסח פניתי אל רוכל ובקשתי להציג את הבעיה הזאת לדיון ובזמן הקרוב. הוא הבטיח והביא את השאלה לדיון, בזמן שאני לא הייתי בבית. אחרי שעוררתי את תשומת לבו לכך הוא הבטיח לקרוא לישיבה שניה בענין זה. גם מרים ידעה שאני מחכה לבירור, אך הבירור לא התקים עד כה. והנה אתמול בשיחת ההורים המסכמת של השנה, אחרי שמסרתי סקירה על פעילות הכתה ומסרתי את רשות הדיבור להורים, לא מצאו דבר מענין אחר לשאול כי אם: 'המותר יהיה בזמן החפש לקחת את הילדים לחדרים באמצע השבוע, בזמן שיהיה נוח להורים?'
מובן, שאחרי השאלה הזאת כבר לא היה מקום לשאלות אחרות.
כשהודעתי להורים שאני מתנגדת לזה בכל תוקף והסברתי להם שהדבר הוא לא לטובת הילדים, שאלו אותי מדוע בכתות אחרות כך. על זה לא ידעתי לענות, כי אף פעם לא היה דיון בזה ולא נתקבלה החלטה כזאת.
אני מודה שהדבר הרגיז אותי והודעתי להורים, שאני מפסיקה להתערב, ויעשו להם כרצונם.
אחרי השיחה הזאת לא יכלתי לישון כל הלילה והחלטתי שלא אמשיך עם כתתי, אם לא תבוא החלטה מפורשת בענין זה.
היות ואני יוצאת ביום ראשון הבא להשתלמות, אני דורשת בירור באסיפה הכללית עוד לפני צאתי.
אני רוצה שיחליטו אם יש לנו לינה משותפת או לינה פרטית ואיך עלי לנהוג.

בב"ח
עליזה"

ובאותו הנושא מן הצד השני – הילדים. ושוב, אינני יודעת מתי נכתבה העצומה הבאה, אבל, גם במקרה הזה, אם להסיק ממיקומה, גם היא, כנראה, משנות החמישים. אם מישהו מזהה את המכתב ומתי הוא נכתב, יואיל לפרסם זאת כדי שכולנו נדע. דבר נוסף, אי אפשר להמנע מהאנלוגיה לימינו אלה:

"לחבר בניק שלום!
אנו ילדי כתה ח' נאלצנו לפנות אליך בענין שיכוננו. כפי שידוע לך אנו גרים בחדרי ההורים זה 8 שנים. ולכן אנו דורשים בתקף חדרי לינה לכל ילד. לא נוסיף להיות מקופחים. אנו הכתה היחידה בבית הספר שאינה משוכנת ולכן אנו פונים אליך ורוצים אנו שתסדר ענין זה. דע כי נעמד בתקף על זכותנו זו ובאם לא ינתן לנו שיכון ננקוט באמצעים הדרושים. מחכים בצפיה לתשובה המהירה.

ילדי כתה ח'.

'נ……כ…..ח…..נ…..ונ…..ן'
זאת היא סיסמתנו"

עוד משהו שמצאתי באותה קופסא. לא קשור אבל נחמד. שימו לב לניסוח המוקפד והכתב המסודר, שבוודאי היה מקנה זכות בכורה לכתוב את היומן של חברת הילדים:

"תל יוסף                                                                                                                                    16.3.55

לכבוד מזכירות משק תל-יוסף
לאחר דיונים ובירורים פנימיים בתוכנו החלטנו לא לגשת לבחינות-הגמר.
אנו החתומים מטה רואים את בחינות הגמר כזכות ולא כחובה.
זכותו של כל אחד להחליט להבחן או לא, וזכותנו היא לא להבחן.
ברצוננו להוסיף כי לבחינות הנ"ל אין תוקף, כל עוד שבמשק תל יוסף לא הובררה הבעיה, ועוד לא באו להחלטה מסוכממת בענין זה.
קבוצת תלמידים כתה י"א.

1. חגי קלינר
2. יעל פורת
3 זהר ורדי
4. מאיר אהוביה
5. גבריאל טבצניק
6. צפרירה חרמון
7. ארזה יריב
8. רוזנפלד גדי
9. נגה יזרעאלי
10. עמירם זס

(העתק נשלח להנהלת ביה"ס)"

ואחרון אחרון חביב. לא מחובר בשום צורה לכל הנכתב לעיל, אבל תודו שהוא קשור מעורר מחשבות נוגות.
האם מישהו מצליח להעלות בדמיונו, ויהיה פרוע ככל שיהיה, מכתב דומה מתנובה (איפקס) בימינו אנו?:

עד כאן דברנו להיום

וכמנהג המקום וברוח הזמן, אני מאחלת לכולנו שיקרו לנו רק דברים טובים.

שלכם

נחמה (משי) בר-ניסן