יום העצמאות

שלום לכם,

עוד רגע ואנחנו ביום העצמאות.
טוב, נכון שלפני זה בא יום הזיכרון ואתו כל מלחמות ישראל על ניצחונותינו, תבוסותינו ומה שביניהם. שתמיד מלווים באבדן, שכול, כאב ודמע. אבל יום העצמאות מתחבר לי רק לשחרור מן המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות.

כנהוג במקומותינו, במסגרת המבצע "הרוג פרות קדושות", הרי לכם גרסה חדשה לגבי "מי גירש את האנגלים מן הארץ". יש כבר הסברים שונים מי גרם לגירוש. לא שמתעלמים מהמאבק של הישוב להתחרר מן המנדט, אבל לפי ההנחות החדשות, אנחנו (מדינת ישראל) נדרשים לצמצם פרופיל ולהצטנע; להשלים כי תרומתנו הקטנה ליציאת האנגלים מן הארץ הייתה זעירה אם בכלל, ואפשר והיו עוזבים בגללנו או בלעדינו.
אם אתם לא מקבלים את ההנחות הללו, הרשו לי להפנות אתכם למאמר של יובל נח הררי במוסף "הארץ" מן השבת האחרונה, בו הוא טוען כי "המאבק של היישוב היהודי באימפריה הבריטית היה רק סיבה אחת לסיום הכיבוש והקמת המדינה היהודית. כדי להבין מי באמת סילק את הבריטים מארץ ישראל כדא להיזכר בהקשר ההיסטורי של קריסת הקולוניאליזם האירופי  ובעורבותם של היפנים בסיפור" – סוף ציטוט. וכך הוא ממשיך לפתח נת הרעיון ומשלב בו עולם ומלואו. מתחבר להתקפת היפנים בפרל הרבור, שחרור סינגפור, הפילפינים הודו, פרוסה אחר פרוסה. ואילו אנחנו, רק חלק זעיר מההתפוררות. בעצם, לפי מסקנותיו, יכול להיות שהבריטם היו עוזבים גם אם לא היינו "מציקים" להם, כי בעצם "נשבר" להם מאתנו.

נו, אז לי קשה לקבל את הפרשנות הזאת. האנגלים היו והתנהגו כאילו הם פה בשביל להשאר.
לא נראה שהם מתכוונים לעזוב והם גם לא עשו סימנים שיש להם תכניות כאלה. האם הם  ידעו שהאימפריה מתפוררת והם צריכים ללכת כי סינגפור השתחררה ואוטוטו גם הודו?
חלק מזיכרון כואב אישי הוא ביקור האנגלים בגן הילדים בו הייתי, והסטירה המצלצלת שקיבלתי מחנה אורן הגננת על התנהגות מבישה מצידי, בעת הביקור. אך על כך אספר בהזדמנות אחרת.
אני זוכרת גם שבכתה ב', גרנו במוסד בבית הגבוה, לא איפה שהיה המטבח הקטן, נדמה לי שהיום ממוקמים שם מוסדות הקהילה, ובחדר האוכל של המוסד, בפינה מערבית דרומית, הייתה מרצפת (קראנו לא בלטה) רפויה, וכשהרמנו אותה, נפתח חלל גדול שהיה, בעבר, סליק.

אלה זכרונות קטנים – ומה הוא בעצם עברנו אם לא רצף של זכרונות קטנים שמרכיב את הוותנו?  אני בטוחה שלגדולים ממני באותן שנים יש זכרונות יותר חשובים ובעלי משמעות הרת גורל, אבל הייתי רק ילדה, וזה היה מפחיד מאד.

את כל זה אני מספרת כי גם זה קשור אצלי ליום העצמאות ומצאתי בארכיון רשימה נפלאה של יצחק (האם זה ארנון?) ובה הוא מפרט את הרכב הארסנל, שהיה בסליקים. מול הפירוט הזה ישנה רשימה מקבילה עם השמות המוצפנים, שיכלה להיות גלויה לעין כל, כי אף אחד לא יכול היה לנחש את משמעותה.
לחשוב ולהאמין באמונה שלמה שעם זה ננצח.

והרי שתי הטבלאות.

הטבלה המוצפנת

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים,

כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

והשאר יסופר בתולדות ישראל.

 (מתוך מגש הכסף של אלתרמן)

                                                                               שיהיה לנו חג שמח

                                                                                        נחמה (משי) בר-ניסן