איך זה קרה

שלום לכם,

הימנון תל יוסף:

הָיֹה הייתה ביצה
הָיֹה היו קוצים
עלו לשם החלוצים
את הביצה מהר ייבשו
ובמקומה עצים נטעו
שדות חרשו, כרמים שתלו
ואת המשק בשם קראו
בשם יפה, של הגיבור
גיבור יוסף טרומפלדור.
ומני אז,
י"ב כסלו
יום הולדת לתל יוסף
יישמח בהם (?) גדול וקטן
מבית הספר ועד הגן.

גדלנו על השיר הזה. הוא היה חלק מרפרטואר השירים שלנו, מילדות עד זקנה ושיבה; מאליו התקבע כעובדה קיימת ואמת מוחלטת. זוהי ההיסטוריה שלנו. הייתה ביצה, באו החלוצים, ייבשו את הביצה ובמקומה הקימו את תל יוסף. בהתחלה למטה ואחר כך למעלה. היה קשה אבל כדאי וכמו שאמרה מלינה מרקורי בסרט "רק בימי חול", כשהיא מסיימת לספר את גרסתה לסיפורי התנ"ך "…ובסוף כולם הלכו לים".
אז האם זה באמת היה ככה? או אולי קרוב לזה?

ההיסטוריה קצת יותר מסובכת. מלאה פרטים ושינויים ובכלל לא דומה לשיר; אבל האם זה חשוב?
אולי לא, אבל אני הולכת לסבך אותכם בסיפור האמיתי. טוב, לא מוכרחים ללמוד את כל זה בעל פה. המבחן יהיה רק בסוף השנה, ויש מספיק זמן ללמוד את החומר, וגם מי שלא יעבור, לא ישאר כיתה.

ועכשיו, הערה קצת ארוכה ולא מאד חשובה: כל אחד מאיתנו אסף, בימי חייו, אי אלו שריטות. לעתים הן גנטיות, לעתים נאספו בדרך אבל הן ישנן לכולם. יש מי שנלחם בהן; יש מי שהשריטות נלחמות בו ויש כאלה שמשלימים איתן וחיים עִמן בשלום. אני שייכת לאחרונים. חיה בשלום עם שריטותי, זורמת איתן ומנווטת את חיי במידת האפשר ללא מאבק בחסר סיכוי. אני רואה בהשלמה הזאת רבותא רבה כי לא תמיד הייתי כזאת.
דוגמא? בבקשה. בילדותי, חלום חיי היה לנצח את אריה לוין במכות וכמו שאתם בוודאי מבינים, תמיד חטפתי. אחרי נסיונות כואבים, רבים מספור, הבנתי שהמאבק חסר סיכוי, ולא רק שהוא חסר סיכוי, הוא גם הופך לאכזרי יותר. היום אני מבינה, יותר מהר, בלי הרבה יסורים, איפה ובמה שווה להלחם ואיפה לוותר מראש כי זה חסר סיכוי. כך גם בגנטיקה.
טוב, אני יודעת שהאנלוגיה דפוקה, אבל זאת האסוציאציה שעלתה לי בראש.
אחת השריטות שלי היא חיפוש פרטים לא חשובים בעליל והכנסתם למסגרות (רצוי מרובעות), פירוק הנושא, הכנסתו לטבלאות, תרשימי זרימה, ציור של ציר זמן ועוד כהנה מעשים לא נשלטים ולא מועילים.
אם פעם נלחמתי בשריטה הזאת ונסיתי לשרש אותה, הרי שבשנים הבאות, למדתי לחיות אתה בשלום. השלמה זאת חָברָה לעוד כמה תובנות במדור ההשלמות ובינהם התובנה שכנראה, לא אהיה עוד פעם צעירה והשלמה עם שערי האפור (הפסקתי לצבוע); התחלתי לחבב את הקמטים הגדולים והקטנים שלי (שרכשתי ביושר) והבנתי שיש דברים שהם חזקים ממני ואין טעם להיאבק בהם. וכל זה בא, כדי להסביר, למה אני מיגעת אתכם בפרטים הבאים.

השיר של עליזה לונדון, ההימנון של תל יוסף, הוא אחלה שיר, מרכיב מרכזי ב – D.N.A. שלנו, אבל ממש לא נכון. לא שאני רוצה לנפץ "מיתוסים" אבל זה חזק ממני. הוי, הפרטים הקטנים והלא חשובים…..

קראתי ספר נפלא (כבר הזכרתי אותו פעם), "ראשית" שמו. כתב אותו שלמה רייכנשטיין, שהיה בגדוד העבודה, בימיו הראשונים ועלה לתל עם חברי תל יוסף ועין חרוד, ואחר כך עבר לעין חרוד עם הפילוג הראשון ושם גם נפטר מאולקוס, לא לפני שהשלים כתיבת שני ספרים, שאחד מהם הוא הספר המדובר. לאוהבי תל יוסף שווה לחפש אותו, את הספר, לקרוא ולתהות למה לא ידענו עליו.
הספר מתאר ומספר, כמעט אחד על אחד, רק עם שינוי שמות, את שהתרחש בימיה הראשונים של תל יוסף ועין חרוד שהיו קיבוץ אחד בראשיתם על התל.
הוא מספר על הקשיים, התקוות, ההצלחות, היאוש והכישלונות, המחלוקות והויכוחים המרים שקרעו את הישוב לגזרים.
הכתיבה יפה, הסיפור קולח וקל מאד להכנס לתוכו ולהיות חלק ממנו, במיוחד, כשלא קשה להדביק את הדמויות הפיקטיביות לדמויות שאנו מכירים מחיינו.
אבל אם הספר הוא כמעט ביוגרפיה של תל יוסף, אז איפה האידיליה של "הָיֹה הייתה ביצה…"?
או, הנה באים הפרטים. כל כך הרבה מצאתי מהם. כל פיסת נייר נשמרה, כל תביעה, משפט ופסק דין (והיו כאלה הרבה), כל רשימת אינוונטר, כל שלב בחיים נרשם, תועד ונשמר ועל הכל אספר. לעתים יותר ולעתים פחות אבל מהקורס הזה, תצאו יודעים .

לפתיחה, אני רוצה להביא לכם רשימת "ציר זמן" של התרחשויות חשובות בחיי הישוב.
מצאתי את הרשימה ללא שם הכותב, ואביאנה  בשם אומרם. אינני יודעת מיהו "אומרם", אבל יש בארכיון מסמכים שמאמתים את מה ש"אומרם" כותב והנה הרשימה:

"שלבים בתל יוסף י"ב כסליו תרפ"ב – י"ב כסליו תרצ"ב
תר"פ – תרפ"ב

• יסוד הגדוד: בי"א אלול תר"פ, 1/2 שנה לאחר מותו של יוסף טרומפלדור נוסד גדוד העבודה.
  מטרתו:  בנין ארץ ישראל ע"י קומונה כללית של העובדים העברים בארץ ישראל ע"ש יוסף טרומפלדור. מיסודותיו: אחוד הכפר והעיר, חרושת וחקלאות, לעמוד לרשות ההסתדרות בעבודת הבניין וההגנה, השוואת תנאי החיים בגדוד וצבור הפועלים.
• הליכה לנורית: בי"ט אלול תרפ"א עלו 75 מחברי הגדוד לנוריס, תקעו את אוהליהם ע"י מעין חרוד.
• תל יוסף: בי"ב כסליו תרפ"ב שלח הגדוד פלוגת חברים ממגדל לשטחי מזרחה מעין חרוד לרגלי הגלבוע. תקעו את אוהליהם על גבעה שנקראה בפי הערבים תל שיך-חסן וקראנו למקום תל יוסף ע"ש יוסף טרומפלדור.
  בז' באדר תרפ"ב הונח היסוד לרפת. נקנו הפרות הראשונות. מדי שנה נהגנו ביום זה לחוג את יום החלב. היינו אוכלים מאכלי חלב, מפרסמים דיאגרמות ורשימות על הרפת. בשנה זו קבלנו את הטרטור הראשון מקפא"י – קופת פועלים ארץ ישראלית.

תרפ"ג – תרפ"ד

• החלוקה: עין חרוד ותל יוסף נוסדו ע"י הגדוד. שכנו בשני מקומות והוו משק אחד שהתנהל ע"י ועדת סדור משק משותפת. עקב המצב הכלכלי הקשה במשק ובגדוד ואי נתינת תקציב ההתיישבות בזמן, חוסר ספוק מההתפתחות האטית והקשיים הכלכליים והארגוניים ועזרה בלתי מספיקה מצד הגדוד, התעורר ויכוח על מקומו של המשק בגדוד. הויכוח הסתיים בחלוקת המשק לשניים ועזיבת עין חרוד את הגדוד. בתל יוסף נשארו 220 חברים.
• אחרי החלוקה רכשנו צריפים מהצבא בג'נין והקימונו מחנה של צריפים.
•  הובאו פרות מטרנסילבניה, סוסים וסוסות מהונגריה, טרקטור דינ…(גרמניה).
  עובדה תכנית בסוס המשק לתרפ"ח.
• בתרפ"ד הכנסנו את ענף הצאן למשק. הובאו הפרות הראשונות מהולנד.
  ניסיונות לנטות מחנה אהלים על גבעת קומי. המו"מ עם הערבים טרם נשלם והיינו נאלצים לרדת בחזרה. זרענו כ- 4 אלפים ד' סדרנו גן ל 160 ד', נטענו כ-200 עצי סרק.

תרפ"ה

על ראש גבעת קומי הקימונו מחנה צריפים לילדים (מול חדר האוכל של עכשיו למעלה למעלה) פרודוקטים ומים הובלנו לשם בעגלות או על חמור ברכיבה.

סדרנו חשמל לנקודה למטה עם מנוע עצמי שהניע גם מכונות לנגרות, מגרסה ובהמשך הזמן גם מים לנקודה העליונה בקומי. סודרה גם מקלחת חמה. פנסי השמן האירו את המחנה עד הגלבוע. בצריפי הדירה ובכל המוסדות היה אור חשמלי.
שטח הגן הגיע אז ל-200 ד'.
נקבעה תחנת תל יוסף.

 תרפ"ו

ראש השנה חגיגת 5 שנות קיום הגדוד. יותר מאלפיים משתתפים. חגיגה שטרם ראו כמותה בצבור הפועלים בארץ. תערוכה של הגדוד.

מוצאי החג מועצה כפולה של הגדוד. בה התגבשה (בפי אלקינד) הטנדנציה (טֶנְדֶּנְצְיָה – מגמה של התפתחות בתחום הכלכלי, החברתי, הפוליטי וכד';) לפוליטיזציה של הגדוד, שהביא בהמשך הזמן לפירוד בגדוד ועזיבת השמאל את הגדוד ותל יוסף.

העברנו קו מים מתל יוסף מטה לצריפי הילדים על הפסגה בקומי. קנינו את הפרות הגזעיות הראשונות. את הרפת סדרנו באחת החצרות בתוך כפר קומי הערבית. הנחנו יסוד לרפת בטון – הבניין הראשון הקבוע בנקודתנו החדשה – רפת א'. בהנחת היסוד השתתף ד"ר חיים ויצמן. בחגיגה לכבוד המאורע על גבעת קומי נוכחו ד"ר ויצמן ונכבדים ערביים מהסביבה.
נטענו 100 ד' כן בקומי – כרם א'.
זרענו 101 ד' תלתן. התחלה.
נוסדה התזמורת.
מספר החברים 245. 40 ילדים.

תרפ"ז

הפירוד מהשמאל הקשיים שהופיעו בגדוד ובמשק החלוקה עם עין חרוד, העלייה הרביעית עם האידיאולוגים שלה, הגבירו בגדוד טנדנציות של ליקבידציה (חיסול) שגברו בייחוד אחרי שמועצות הגדוד קבעו עמדה פוליטית עצמאית לגדוד. הויכוחים נגמרו עם עזיבת השמאל את הגדוד.
65 חברים מהשמאל עזבו את תל יוסף.
התחלנו להקים בתי דירה בקומי. נטענו חורשת האורן שע"י הוואדי הגובלת בינינו ועין חרוד. התחלנו בנטיעות מחנה.
נטענו 200 ד' כרם לרגלי הגלבוע – כרם ב'.
הוחל בבנין 3 קווי השקאה מרכזיים:
קו הגלבוע שנמשך עד פרדסי עין חרוד. לאורך של 2600 מטר בערך.
קו קומי נמשך לאורך מדרוני קומי עד המשק שלנו – ארכו 4500 מטר.
תעלת "פ" שמובילה את מי רוחניה לבית אלפא. ארכה כ-4200 מ'.
8.12.1926  הפרות הועברו לרפת א'.
ראשית בוא ההורים למשק. מספרם 6
קנינו מכונת חצץ ומכונות לתעשיית מרצפות ורעפים.

תרפ"ח

עזיבת המושבניקים, החלוקה עם עין חרוד ועזיבת השמאל עם כל תופעות הלוואי שהיו כרוכות בזה גברה אחריה הריאקציה בין החברים שנשארו במקום. היו שראו את מקור כל הצרות בצורת המשק הקיבוצית. רצו לעבור לחיי בודד. ראו את עתידם במושב עובדים. בראשונה  ניסו להשפיע בכוון של הפיכת המשק למושב, אח"כ להשיג חלק מהשטח לשם יצירת מושב. לבסוף נאלצו לעזוב את המקום. המרכז החקלאי התערב באופן פעיל בעניין זה. כ- 30 חבר עזבו את המקום. חלק מהם התיישב בכפר ויתקין שבעמק חפר.
נגמר בנינם של 36 חדרים מבטון, הראשונים בתל יוסף.
באו החברים מכפר גילעדי ותל חי.
באו החברים מקב' מחנה רחובות.
העברנו את הילדים מהצריפים שעל הפסגה בקומי לבתים בנקודה הקבועה.
זרענו 45 ד' תלתן
נגמר בנינה של רפת ב'
מלחמה עם המוסדות על הבטחת קרקע, מים ותקציב בסוס ל-120 משפחות.
העברנו את הלול לקומי לבנינים קבועים.
יהודה רזניצקי השליח הראשון מאתנו בשליחות ההסתדרות לצ'כוסלובקיה.
נוסד הקבוץ המאוחד. (אחוד קבוץ עין חרוד עם קבוצי העליה החלוציים והשומר הצעיר).

תרפ"ט

בראשית השנה עבר חלק גדול של החברים והאינוונטר לקומי.
העבירו את החלק הבריא של הרפת.
עם המאורעות באב, עברו כולם לקומי. 12 חברים ירדו לשמור על הצריפים שנשארו.
חתמנו חוזה זמני עם ההנהלה הציונית. נכנענו להחלטה על קבלת תקציב ביסוס ל-90 משפחות, אדמה ומים ל-120 משפחות עם הבטחה להחיש את נתינת התקציב ל-90 המשפחות ובמשך הזמן להוסיף את המכסה ל-120 משפחות. שתי ההבטחות לא נתממשו.
זרענו  דונם אספסת לנסיון.
הגדלנו את שטחי המספוא (100 ד' תלתן)
בי"ב כסלו חגגנו ברפת ב'
הוחל בבנין רפת ג'.
סדרנו רהיטים ל-60 חדר.
שוב מאורעות הדמים.
החלטנו על אחוד הגדוד עם הקבוץ המאוחד.
בציר ראשון בכרם א'

תר"צ

נוסד סניף "הפועל"
בנינו 2 בתי ילדים
סדרנו גדר בטחון מסביב לנקודה
התחלנו לסדר כביש לרכבת
נטענו אשכוליות ליד המחלבה ומכון המים המשותף
בית החולים המרכזי עבר מעין חרוד למטה איפה שנמצא מראשית עליתנו לנוריס באהלים ובצריפים לעפולה.
מועצת הקבוץ ביגור אשרה את האחוד של הגדוד עם הקבוץ המאוחד.
באה העלייה החמישית
החל הבציר בכרם ב'
הכנסנו טלפון
קנינו את האוטו הראשון
קנינו טרקטור על גלגלים "אינטרנציונל"
הנחנו צינור מתעלת קומי לכרם א', כמו"כ קווי השקאה לשטחי הגן ועצי הפרי.

תרצ"א

העברנו את הילדים לבתי הילדים
הונח יסוד לבית ספר במקום.
י"ב כסלו חגיגה לכבוד העברת הילדים וחנוכת הכביש לרכבת.
הקימונו את מכון המים המשותף לנו ולעין חרוד.
זרענו 34 ד' אספסת.
נקבעה תחנת רכבת בשם "תחנת תל יוסף" מול הנקודה.
בנינו בית דגירה.
הקימונו את רפת ד'
קנינו טרקטור על  שרשרות "קטרפילר"

תרצ"ב

נטענו 50 ד' פרדס לרגלי הלבוע.
התחלנו בנסיון לקצור בקומביין (הראשון בארץ)
בנינו את המחלבה לצרכי הצאן והרפת."

עד כאן דברי "אומרם". אז היה קשה? מאד! הצליחו? מאד! עובדה, כבר 90 שנה אנחנו במשחק.
טוב, לא תמיד באותה מתכונת, ואפילו מצולקים פה ושם, אבל עדיין קיימים ויותר מזה.

אולי הייתי צריכה לפרסם את הרשומה לקראת י"ב כסלו, אבל מצאתי אותה עכשיו וכל כך רציתי שגם אתם תקראו אותה. זה מה שנקרא "חוסר יכולת לדחות סיפוקים"

אז שיקרו לכולנו רק דברים טובים ונשמע רק בשורות טובות.

                                                                                      שלכם

                                                                                                 נחמה (משי) בר-ניסן

תמונה נדירה

אל תתרגלו לקצב, זה חד פעמי.

היום קיבלתי מייל מדהים מגדעון פלומין. חשבתי שראוי וכולם יחזו בשכית החמדה הזאת ולכן אני מפרסמת את המייל כפי שהוא וזה דברו:

חברים יקרים שבוע טוב לכם מגדעון פלומין !

באקראי נתקלתי ברשת בציור המרגש והמדהים של תל יוסל למטה!! מצ"ב  להלן..

הציור של הצייר בלום, נשדד ע'י הנאצים ואחרי השואה הוחזר למוזיאון היהודי בפראג !

וכתוב באינטרנט שהציור מושאל לתערוכה בבית התפוצות.אינני יודע על איזה תאריך מדובר.

האם מישהוא מכם ידע עליו או שמע?!

בכל מקרה מצווה להגדיל התמונה ולעשות ממנה רפרודוקציה לארכיון !!

http://www.agenda.co.il/123/forum/342990

היו שלום ,גדעון פלומין

ועוד דבר,

שכחתי לצרף את הקישור לכתבה ב"הארץ", אז הנה הקישור:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1233061.html

שלכם

נחמה

בית הספר המשותף – החלום ושברו

מהלך חיינו רצוף זכרונות, חלומות, תקוות ואכזבות.
לא צריך להיות פילוסוף או אשף ניסוחים כדי להגות משפט "מחוזי" כזה, אבל, רבות מהקלישאות השגורות בפינו, יסודן באמת ובמציאות, ואנו, בשימוש הרב בהן, הופכים אותן לקלישאות.

היום, נעלה  על ראש שמחתנו או עצבוננו את "בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף", ה"זקן" הזכור לטוב, שלכל אחד מאתנו זכרונותיו הטובים או לא; אכזבותיו או הצלחותיו; נקודת הזינוק להמשך או קיבוע מקומו האישי במרחב הציבורי.

אני מנסה לדלות זיכרונות פרטיים של בית הספר שלי (זה היה כל כך מזמן). הם עולים לי בחלקים, קרעי קרעים, עם שוליים פרומים, שונים זה מזה ועם זאת שייכים זה לזה. כמו פיסות פאזל ישן, אני מנסה לחבר אותם אחד לשני כדי להגיע לכדי אחד שלם והזיכרון מתעתע בי. אני מנסה להצמיד זיכרון לגיל או תקופה ומבלבלת ביניהם בלי הכרה.
הזכרון הוודאי השזור כחוט השני בכל קטעי, שברי ופירורי הזיכרונות מבית הספר הוא ההיבט החקלאי; הקשר לטבע, לעבודה, לשילוב של הלמידה עם תפיסת העולם הקיבוצית; לחשיבות שניתנה למרכיבים השונים בהקשר של לימודים מול צרכי המשק (עיין ערך 10 ימי גיוס  בסוכות, לקטיף אשכוליות ראשון – האנגלים אוהבים אשכוליות בוסר). ולא אמרתי כלום על שעתיים עבודה כל יום אחרי הלימודים ורק אחר כך הכנת שעורים (למי שהכין).

ומה העלה את הנושא הזה דווקא עכשיו? או, הנה ההקשר:

ביום רביעי האחרון, כשגמרתי את מכסת ההתנדבות שלי, הלכתי לשתות קפה אצל תמר (בת דודתי, שמגלה כלפי רכות וחסות עוטפת, למרות שגם ב"טלטול" לא תוציאו ממנה הודאה בצד הרך שלה).
תמר סיפרה לי על "השערוריה התורנית"  – ביטול "חג המחזור" של השנה.
להפתעתי, למחרת, הנושא פורסם בעתון "הארץ" ומי שלא קרא, מוזמן להכנס לקישור בסוף הרשומה ולקרוא בעצמו.

מי מאתנו לא זוכר את החג הזה, עם התכנית שמכינים, וההצגה, וקבלת הספרים (אנחנו קיבלנו את הספר של שופמן ואצלי הוא שימש לייבוש פרחים שיצאו באיכות מעולה במיוחד), והנאומים המשמימים והאווירה  החגיגית ו…אכן סיום תקופה. והנה, השנה, בגלל משובת נעורים, החג בוטל.

לכתבה ב"הארץ" קראו "מיצג ונדליסטי של תלמידי תיכון מסעיר את עין חרוד" ולהלן קטע קצר מתוך הכתבה  עם הצגת צד בית הספר וצד התלמידים:
"(…..) "חציית קווים" – כך הגדירה הנהלת בית הספר "עמק חרוד" שבקיבוץ עין חרוד את המחזה שנגלה לעיני הבאים בשער בית הספר לפני 11 ימים. אל תורן הדגל נקשר חמור ולידו תרנגולות כפותות. בחצר בית הספר פוזרו אבטיחים מנופצים ודגים מתים. על מבני בית הספר נתלו "מודעות אבל" ועליהן נכתב: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותו של בית הספר הקיבוצי".

לדברי תלמידים שהיו שותפים בסוד הכנת ה"מיצג" מדובר היה ב"תעלול" שנועד להעביר מסר מסוים שלפיו "אנחנו למעשה תלמידי המחזור החקלאי האחרון, מאז הוקם בית הספר לפני יותר מ-80 שנים". בית הספר עמק חרוד הוקם ב-1927 והיה בית ספר קיבוצי במשך עשרות שנים. כעת הוא משתייך לרשת "הרב תחומי" של "קבוצת עמל". בשנים האחרונות הצטרפו לבית הספר גם בני מושבים ויישובים קהילתיים מתחומי המועצה האזורית גלבוע. בשנה הבאה יעבור בית הספר למבנים חדשים, ומבנים היסטוריים רבים יפסיקו לשמש אותו. במקביל, בני הקיבוצים כבר לא יהיו רוב בקרב התלמידים (…)".

אני בוודאי מקימה עלי עדת מקטרגים, מי אני, שלא שייכת למקום, שומעת רק צד אחד, מעיזה לקום ולהביע דיעה (חס וחלילה, דעה שיפוטית), אז זהו שלא! אני רוצה להביא את סיפור הקמתו של בית הספר באותם ימים תמימים ומלאי אמונה בצדקת הדרך.

באבחת מקלדת ומסע בזמן נעבור להצעת תכנית לבית-הספר המשותף לפני הקמתו, וכך נאמר:

"תכנית לבית-ספר חקלאי
מבא (כך במקור) בית-הספר העומד להוסד מיועד לנוער לשנות 15-16-17 – הוא המשך ישיר של בית הספר שהוא עד גיל 15. הקשר בין בית-הספר לנוער ולילדים הוא קשר אורגני. צריכה להיות התאמה מלאה בתכנית הלמודים: גם החנוך לחיי עבודה, ההתחיות(?) וההתרקמות בסביבה החקלאית צריכה להתחיל כבר מבית-הספר לילדים ואפילו מהגן. כבר בגן קיים משק פרחים וגינת ירק. בבית-הספר לילדים – גינת ירק, משתלה ולול. ובבית-הספר לנוער – משק חקלאי ממש, מיועד לכתה א',ב', ג', (אצלנו ט', י', י"א), העובדות במשק הכללי של עין-חרוד ותל-יוסף.
יש להשתדל שהמעבר מבית-הספר לילדים לבית -הספר לנוער לא יהיה פתאומי ביותר, אם כי רצוי שירגיש הנער שלפניו נפתחת תקופה חדשה, תקופת ההתבגרות והההכשרה לכניסה לחברת הבוגרים."

וממשיך הכותב ומפרט את מטרת בית-הספר ועוד פרטים יותר כלליים ועובר לתכנית המעשית:

"לאחר מבוא זה נפרט את פרטי התכנית:
המשך זמן הלימוד – 3 שנים
הגיל – 15 – 18 . המחלקות – 3. (א', ב', ג')
מספר התלמידים – 50 בכל מחלקה, ז.א. בית הספר יכיל 150 תלמיד, אולם יסודר בכונה תחילה, שע"י כתות מקבילות יוכל מספר התלמידים לעלות עד 300.
סדר היום של התלמיד: 41/2 שעות לימוד, שהן 5 שעורים
                                        4 שעות עבודה בחקלאות (במשק הכללי ובמשק ביה"ס)
                                  101/2 שעות שינה, אכילה וכדומה.
                                         4  שעות התעסקות בחוגים וביחידות: הכנת שעורים, קריאה, הרצאות, התעמלות, זמרה, נגינה, שעשועים וכו'. שעות אלו הן בסדורם החפשי של התלמיד, אולם כאן דרושה הדרכה עילאית של המורים: בגיל זה אסור, שיהיו רגעי שעמום לנער
(…) בעונות חקלאיות מסוימות (עונה בוערת) עובדת מחלקה ג' – מספר ימים מסוים – יום שלם (8 שעות). בימים אלה – אין לימודים. מספר ימים אלה צריך להיות מצומצם, אולם לא נדיר לגמרי מחמת ערכו החנוכי. ההדגשה שהעבודה והצורך החקלאי – מעל לכל.
היום מתחיל ב-5 בבוקר, ב-6 מתחילים הלימודים. נגמרים ב-101/2. העבודה היא  – אחר ארוחת הצהרים. זמן התחלתה שונה בעתות השנה."

וכך ממשיך הכותב לפרט עוד ועוד פרטים והרחבות לצורך חיזוק הקשר בין התלמיד הלומד בבית ספר חקלאי למשק ולחקלאות ואידָךְ – זִיל גְמוֹר.

ומענין לענין באותו ענין:
להלן תכנית טכס הנחת אבן הפינה לבית שטורמן, שהיה הבית הראשון לבניני בית הספר:

והרי ה"תרגום"

הנחת אבן הפינה לבית-הספר המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף
ב ש ע ה   ט ו ב ה   ו מ ו צ ל ח ת  – נ ק ו ם   ו ב נ י נ ו !
מחר, יום ג', י"ט בסיון תרצ"ט – 6.6.1939, בשעה 5 אחה"צ
הנחת אבן הפינה לבית הטבע ע"ש חיים שטורמן ז"ל,
שהוא הבית  ה ר א ש ו ן  לבניני בית-הספר המשותף.
לפי התכנית הסופית יהיה הבית הזה בן שתי קומות: למטה חדר הרצאות גדול ומעבדות ולמעלה  –
א ו ס ף  ל צ ו מ ח ,   ח י   ו ד ו מ ם .

החברים יעבדו מחר בלי הפסקה. האוטו ירד בשעה – 4 להעלות את העובדים בשדה, כדי שיספיקו כולם להשתתף בטכס.

פ ר ש ת  ה ט כ ס
בשעה 5 תזוז מחצר בית-הספר תהלוכת הילדים, מאחוריה בוגרי בית-הספר מכל המחזורים, הנוער העולה וכל העם.
ליד חפירת היסוד מסתדרים הילדים בשורות בצורת האות ח'. מאחוריהם – כל הצבור. בצפון, מעל למקום הבנין – במה ועליה נשיאות הטכס, ב"כ הישובים והמוסדות וחברי התזמורת.
התזמורת פותחת ב" ת ח ז ק נ ה ".
באי-כוח בוגרי בית-הספר מכל המחזורים קוראים קטעי תנ"ך מתקופת בנין הבית השני. ההקראות משולבות שירת מקהלת הילדים בלוית התזמורת.

נאומים וברכות ע"י באי-כוח ישובי העמק ומוסדות התנועה.
הקראת  מ ג י ל ת  –  ה י ס ו ד  וטכס הנחת אבן הפינה.
"א י נ ט ר נ צ י ו נל" – בלוית הזמורת.

במקום כיבוד – ת ר ו מ ת  ה מ ש ק י ם  ל ק ר ן – ה ק י י מ ת  ל י ש ר א ל.
נשיאות הטכס מבקשת את החברים לשמור על השקט והסדר.
——————-
בשעה 9 בערב על הבמה – הצגת הסטודיה הדרמטית של בית-הספר "ה מ כ ו נ ה" בהדרכת הח' צבי.

(כל ההדגשות במקור)

והשאר יסופר בתולדות ישראל

שלכם

נחמה