ראשי > Uncategorized > מוטל פוגש את מניה אלקינד

מוטל פוגש את מניה אלקינד

ברוכים הבאים קוראים חדשים וותיקים.
יש לנו הרבה קוראים חדשים. אחדנו את כל הרשימות שנוצרו במהלך העבודה על איסוף שמות ידידי עמותת הארכיון/ מוזיאון ע"ש טרומפלדור; ערכנו עוד כמה מבצעי בלשות לחיפוש וגילוי "ילדים/חברים אבודים" מבני וחברי תל יוסף לדורותיהם וקיבלנו "תרומות" של שמות משוחרי טובתנו וכך הגענו לשמות שנמצאים היום ברשותנו, קרוב ל-700 שמות.
כדי להגיע לכולם, אנחנו צריכים את עזרתכם. אם אתם יודעים על בני כיתה, חברים בחברת נוער, עוזבים או אחרים, שילחו לנו את הפרטים עליהם במייל, דואר קונבנציונלי, טלפון או יונת דואר ותודתנו נתונה לכם לעד.
וכל זה בא, כדי להסביר את השורה הראשונה, למה פתאום, באמצע החיים, אני מברכת קוראים חדשים.

ולענינינו, תראו מה מצאתי הפעם בארכיון. איך הגעתי ליומנים של שנות ה-60 ואני עוד בקטלוג של שנות ה-40 אין לי תשובה, אבל בינינו, מה זה חשוב, הסיפור הוא אחלה. אמנם יחסית, "חדש". מה זה חדש? אם נתקרב, אולי אפילו נריח את ריח הדפוס – כזה חדש אני מתכוונת. משנות הששים ולא אחורה יותר; וגם זה לא מדויק, כי הוא בעצם מתחיל בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

גדוד העבודה קם בימי העליה השלישית, בראשית שנות העשרים כששאיפתו היא בנין הארץ והקמת קומונה כללית של העובדים בארץ ישראל.
בגדוד היו קיבוצים, פלוגות סוללים, חוצבים ופועלי בנין במקומות שונים בארץ. בתקופת השיא שלו הוא מנה כ- 650-680 חברים ובסך הכל עברו בו כ-2500-2600 חברים. הויכוחים בין המהדרין "השמאל", שסברו כי על הגדוד להיות כלי-המאבק להגשמת הסוציאליזם בארץ עד קומוניזם צרוף
לבין "הימין", שדגל ברעיון שהגדוד ישמש כדגם של חברת העתיד, ומשמעות הדבר- הצטמצמות רעיון הקומונה הכללית.
הימין דרש להוציא את הקומוניסטים מן הגדוד ומנהיגי ה"שמאל" ובראשם מנחם מנדל אלקינד סירבו לעשות כן. על רקע זה נשבר האמון ההדדי ובליל ה-26 בדצמבר 1926 חל פילוג בגדוד העבודה והוא נחלק ל"גדוד ימני" ול"גדוד שמאלי".
באוקטובר 1927 הצהיר אלקינד, לתדהמת ציבור הפועלים בארץ, על כוונתו וכוונת חבריו לרדת לברית המועצות, מתוך ביקורת על הציונות וספק בעתיד הקומונות בארץ.

מנחם אלקינד נולד למשפחה יהודית אורתודוכסית, בעיירה בריסלב שבפלך חרסון, בתחום המושב היהודי באימפריה הרוסית. סיפור חייו מענין ביותר, אבל לא זה המקום לספר אותו , אם אני רוצה לשמור אתכם כקוראי.
הוא למד באזור מגוריו, ונשלח לקייב להמשך לימודים בתיכון, ושם הכיר את הציונות, הסוציאליזם והקומוניזם ואף נתפש אליהם. במנוסה מפני הגיוסים שנערכו במלחמת האזרחים בין הצבא הלבן (המלוכני) לבין הצבא האדום (הבולשביקי) הוא הגיע עם אחד מחבריו לתורכיה, הצטרף לקיבוץ "הכשרה" שהקים יוסף טרומפלדור וב-1920 הגיע לארץ ישראל והצטרף למייסדי גדוד העבודה. מהר מאד הוא התבלט בזכות כישרונותיו והפך לגזבר פלוגת העבודה שלו ואחר כך לגזבר הגדוד. אנשים שהכירו אותו אז, ראו בו את אחד מעמודי התווך של הציונות הסוציאליסטית בארץ ישראל, יחד עם יצחק בן צבי, ברל כצנלסון ודוד בן גוריון.
אלקינד שעבר לחיות בתל יוסף, הפך למנהיג הפלג השמאלי בגדוד, גיבש סביבו קבוצה בת כ-80 איש, שראו בברית המועצות וסטלין דגם להערצה תוך התרחקות איטית מן הציונות.
בליבו של משבר כלכלי קשה ואבטלה, ותוך ויכוח עז עם הרוב בהנהגת הגדוד, ירדו אלקינד וקבוצתו מהארץ והקימו "קיבוץ" בחצי האי קרים, בשם ויוו נובו (דרך חדשה, באספרנטו, משום שלא יכלו לקרוא למקום בשם עברי או אידי וברוסית לא רצו). אלקינד עצמו ירד עם אשתו מניה ושני בניו.
המוסדות שהקימו המתיישבים בקרים דמו להפליא למוסדות הקבוצה בארץ: מטבח משותף, חדר-אוכל משותף, בית ילדים, מכבסה משותפת. בתיאורים השונים בלטה הדאגה הרבה לילדים. לאלה ניתנו תמיד מזון טוב יותר, דיור טוב יותר וטיפול מסור. אף בהערצה זו של דור-העתיד ובעיסוק הרב שעסקו בו היה משהו מן ההווי בקבוצה הארצישראלית. והעיקר, אותה שמחת-החיים הפורצת וסוחפת על אף המחסור, אחוות החברים ורוח הצוותא, שאיפיינו את גדוד-העבודה בארץ – הן נשמרו, על פי התיאורים, גם בקומונה בוֹויוֹ נובה."
בראשית שנות השלושים ירדה קרנה של ההתיישבות היהודית בקרים מסיבות שונות וביניהן התנגדות של תושבים מקומיים להתיישבות יהודית בקרים. בשנת 1935 הודיעו השלטונות לחברי וֹויוֹ נוֹבה, כי הקומונה תיהפך מעתה לקולחוז. חלק ניכר מחברי וֹויוֹ נובה עזבו את הקולחוז והתפזרו על פני ברית המועצות. מהם שפנו למוסקבה ולנינגרד והשתלמו בבתי-ספר טכניים. לאלה היו סיכויים להינצל מן הטיהורים הסטאליניסטיים של שנות השלושים, שלא פסחו על וֹויוֹ נוֹבה. רבים ממיסדי וֹויוֹ נוֹבה נשלחו לסיביר או לבתי סוהר.
על גורלו של אלקינד, בהמשך, ידוע אך מעט. הוא עזב את ויו נובו ללנינגרד, למד הנדסה אך לא סיים. ב-1936 הוא עבר למוסקבה ועבד במערכת העיתן היידי הקומוניסטי  "דער עמעס". ב-1937 נולד בנו השלישי וב-2 בדצמבר נעצר. מאותו יום לא ראתה אותו אשתו יותר. גורלו לוט בערפל, אם כי נראה שאלקינד, בניגוד לכמה דעות, לא הוצא להורג. ידיעות עקיפות מוסרות כי בסוף מלחמת העולם השניה מת ממחלת ריאות בבית חולים במחנה בסיביר.
משפחתו של אלקינד נותרה לבדה. מניה, שעבדה כרופאת-ילדים, פירנסה את עצמה ואת שלושת ילדיה. בכור הבנים, אורי, שנולד בתל-יוסף, התגייס לצבא-האדום במלחמת-העולם ונפל בחזית סטאלינגרד. הבן השני, גם הוא יליד תל יוסף, גמר את לימודי ההנדסה ונסע לעסוק במקצועו בעיר רחוקה ממוסקבה. צעיר הבנים חי עם מניה במוסקבה.

ב-1962 נסע מוטל (מרדכי תמיר) לברית המועצות.
התקופה היא תקופת שלטונו של כרושצ'וב נשיא רוסיה, אשר מנהל מדיניות דטנט הססנית, עם חתירה  שקטה להרחבת תחומי ההסכמה בין ברית המועצות למערב, שאחת מתוצאותיה היא היווצרות סדקים במסך הברזל ואפשרויות נדירות יחסית לביקורי קרובים מן המערב.
מוטל מגיע לברית המועצות לחפש את אחיו, שנעלם בעת המהפכה הבולשביקית.
את אחיו הוא לא מצא, אבל בעת היותו במלון במוסקבה, שמע שיחה באידיש, התקרב אל המשוחחים, הציג את עצמו ושאל מי הם? בתשובה, כמו יהודים, שאלו הם מי אתה? מפה לשם התפתחה שיחה וההתרגשות הלכה וגדלה כשהוא ציין שהוא מתל יוסף – גם הם היו שם. ירדו עם אלקינד.
לשאלתו על אלקינד, הם לא ידעו לספר אלא שנאסר ונשלח לסיביר ואין יותר ידיעות עליו אבל אשתו, מניה, חיה בפרברי מוסקבה עם שני בנים. ו"אתה מוכרח לפגוש את מניה".
הוא רשם את הפרטים, וביום הבא עשה את דרכו למניה. הקיש על הדלת, ששלט קטן עיטר אותה "מניה אלקינד". הדלת נפתחה ואשה כבת ששים, נמוכת קומה, שיער בהיר – מניה.
"מי אתה "? "אני מישראל, מתל יוסף". היא הניחה אצבע וסימנה לו לשתוק כשהיא מובילה אותו דרך מסדרון המפריד בין מספר דיירים, והכניסה אותו לחדרה בו היא מתגוררת עם בנה הצעיר.
בחדר נפתחה השיחה מחדש, הפעם בעברית והשאלה הראשונה היא איך הגיע אליה. הוא הציג עצמו, סיפר לה על אחיו הבכור  שלמה (ליפסקי) תמיר שהיה מראשוני הגדוד ועל תל יוסף היום (אז).
מניה, כולה נרגשת מבקשת עוד ועוד לשמוע על תל יוסף. " האם קיימים עוד בתי ילדים? מה שלום גדעון כנעני? וחיים חרודי?" השיחה קולחת בעברית, כשמניה תמהה על עצמה איך היא מדברת עברית "כבר עשרות שנים לא דיברתי עברית". והיא ממשיכה בשאלות על אנשים שהכירה "מה שלום סטולר מכנרת, ודוד הורביץ (מפעילי השמאל, לימים נגיד בנק ישראל), בן גוריון, יצחק בן צבי? האם בן גוריון דיקטטור חזק ונוקשה אצלכם?". מוטל מראה לה צילומים ולא מפסיק לספר. תוך כדי השיחה היא מציינת כי אם יכנס בנה הגדול, היא מבקשת שלא יגלה שהוא מישראל – הוא נשוי ללא יהודיה, ואם יכנס בנה הצעיר, הוא יכול להמשיך לדבר. הבן הצעיר נכנס, כצפוי ואף הוא מתעניין ושואל שאלות רבות, ואז תורו של מוטל לשאול. "מה קרה לאלקינד ואיפה שאר אנשי הגדוד שירדו אתם" מניה נבוכה, נאנחת "אוי, מה עולל אלקינד לעצמו, למשפחתו ולכל הקבוצה. אין לי כוח לספר את כל מה שקרה לנו. רק דבר אחד תספר שב-1937 בשעה שתיים בלילה, דפקו על הדלת ונכנסו 3 אנשים שקראו לאלקינד לצאת החוצה ומאז לא ראיתי ולא שמעתי ממנו. רק לפני שנתיים קיבלתי מכתב ריהבילטציה מהשלטונות ובו הם מודיעים שאלקינד, בהיותו בסיביר מת ממחלה". היו עוד שאלות וסיפורים והזמן תם, מוטל היה צריך לשוב למלון.
למחרת בערב, מניה באה לבקרו במלון " לא יכולתי לשבת בבית. כולי נרגשת מהפגישה של יום אתמול. אחרי הפגישה אתך, ישבתי עם שני בני ושוחחנו רבות על ישראל. הם הביעו את רצונם לעלות לישראל". אחרי שיחה נרגשת נוספת, מניה ומוטל נפרדים איש לדרכו וכך הסתיים הביקור.

מוטל חזר לארץ, סיפר את הסיפור לכל מי שמוזכר לעיל וגם למי שלא, ואף העלה את "רשמי ביקור בברית המועצות" ביומן, מקור בלתי אכזב לסיפורים.

הארכתי, אבל תודו שזה היה מרגש. מין יד שנשלחת מתוך ההיסטוריה ומחברת אותנו למקורותינו.
טוב, אני יודעת שאנחנו לא מכירים את מניה אלקינד, היא שייכת לסיפור מוזר, אולי אפילו קצת אֶקְסְצֶנְטְרִי בעברנו, אבל מוטל פגש אותה ומוטל הוא כבר מהזמנים שלנו ואפילו חלק מחיינו – לפחות של רבים מאתנו, אז זה לא נראה לכם כאילו יד נשלחה משם אלינו?

ושאלה אחרונה, האם מישהו יודע אם בניו של אלקינד עלו לארץ? ואם כן, איך נמצא אותם, הרי הם שייכים אלינו לבני תל יוסף לדורותיהם.

זהו, בעצם סיימתי. היו שלום עד הפעם הבאה.

שלכם

נחמה (משי) בר-ניסן


:קטגוריותUncategorized
  1. זאב זיוון
    אפריל 3, 2011 ב- 8:40 pm

    שלום נחמה
    תוספת קטנה לסיפור כפי שאני זוכר אותו ממוטל.
    מניה הגיבה להצעתו לעלות לארץ שהיא מפחדת שב.ג. יפגע בה בגלל ירידת בעלה וחבורתו לקרים.
    חג פסח שמח
    זאב

  2. נחמה
    אפריל 3, 2011 ב- 8:53 pm

    שלום זאב,
    נכון, כך מניה הגיבה. לא הכנסתי את זה כי פחדתי להאריך יתר על המידה. יתרה מזאת, מוטל הבטיח לה שאם היא תשיג אישור עזיבת ברית המועצות לעצמה ולבניה, הוא יטפל באישור אצל בן גוריון בקשר לרשיונות כניסה לישראל.

  3. יוסי חסין
    אפריל 3, 2011 ב- 10:44 pm

    שלום
    אמא שלי – יוה חסין הייתה בביקור בברית המועצות עם אחותי רותה (חברה בקבוץ גבר עם ) לביקור משפחתי עם 2 אחיה ויתר משפחתה, בביקור הזה היא נפגשה בין היתר עם מניה וחברות אחרות שירדו עם מניה ואלקינד וחיו בוויה נובה. ביניהן ריבה מישל אשתו של לוקה המפורסם שעליו יש סיפורים רבים ומעניינים, ריבה ירדה עם לוקה ושני ילדיהם, עלתה אחרי מספר שנים לארץ וחייתה כמה שנים אצל דן אליוביץ בנה מבעלה הראשון, עד פטירתה. לרותה יש בוודאי יותר מה לספר על הפגישות ברוסיה באותו ביקור.
    בין יתר המפגשים פגישה מרגשת מאד הייתה להן עם אייזיק שירד גם הוא מתל יוסף עם אלקינד. אייזיק מיד עזב את ויה נובה, למד טיס והתגייס לצבא האדום. אייזיק נלחם במלחמת העולם השניה כטייס והיגיע לדרגת קולונל (אלוף משנה) שקיבל את אות לנין לגיבורי ברית המועצות.

    • נחמה
      אפריל 7, 2011 ב- 8:50 am

      שלום יוסי,
      תודה על התגובה. האם יש אצלכם איזה קצה חוט, שנוכל לאתר את צאצאי אלקינד?
      הרי הם גם בני תל יוסף, לפחות האמצעי.
      אנא, אם עולה בדעתכם איזו אפשרות, הודיעו לי עליה.
      תודה
      נחמה

  4. איה שפרן
    אפריל 4, 2011 ב- 2:56 pm

    נחמה , הסיפורים כל כך מרגשים. זה בודאי מרתק לדפדף ביומנים הישנים ולמצוא את הסיפורים האלה. תודה לך שאת מעלה אותם מאוב ועושה להם פומבי רחב יריעה. יישר כוח! להתראות . איה שפרן

    • נחמה
      אפריל 4, 2011 ב- 3:20 pm

      שלום איה,
      תודה על התגובה. אכן, זה מרתק לדפדף ביומנים; לפעמים אני מרגישה כמו במערת הקסמים של אלדין. אני מוצאת כל כך הרבה "פנינים" והקושי הוא לברור את מה יפורסם קודם. יהיו עוד סיפורים, מבטיחה.

  5. יעקב מורג
    אפריל 4, 2011 ב- 9:18 pm

    הרקע ההיסטורי שהעלית לפגישת מוטל עם מניה אלקינד חשוב היה בו להבין את הדרמה במפגש של מוטל איתה, ובמקביל ניתן היה להבין ולחוש שמוטל מילא בעצם שליחות אנושית ממדרגה ראשונה. יש בכל אלה סיפור מרגש וחשוב לא פחות להבין דרכו את ועל מה התמודדו חברי הגדוד בתל-יוסף כדי להקים פה חברה חדשה ובדרך זו לצערם – לצערנו הם עברו מספר פילוגים לוהטי ויכוחים- עד לפילוג המיותר שהפריד מתל-יוסף עשרות חברים ונוער שחיפשו את ביתם האידיאולוגי בבית השיטה .

    בברכה
    יעקב מורג

    • נחמה
      אפריל 7, 2011 ב- 8:54 am

      ליעקב'לה שלום,
      תודה על התגובה.
      אכן, הלהט והקיצוניות איפיינו את אנשי הגדוד ואחרים. אנחנו רואים פיצולים ופילוגים על כל צעד ושעל וזה כל כך חבר. אם האנרגיה הייתה מנותבת לבניה ויצירה, מי יודע לאן היינו ממריאים. אבל יש משהו לא הוגן באמירה השיפוטית (שלי). כמה קל מהמקום שאנחנו נמצאים לראות את הכל בפרספקטיבה בעוד שבזמן אמת, הכל נראה אחרת.
      נחמה

  6. לאה נמרי
    אפריל 5, 2011 ב- 8:13 pm

    לאחותי היקרה, תבורכי על פועלך . ממש מרתק. ומשנגעת בספור הפילוגים של תל יוסף ובעזיבתו של אלקינד וחבורתו בחזרה לרוסיה אני ממליצה על ספר קריאה -רומן , על ראשיתה של תל יוסף על התל. הספר נכתב על ידי סופר צעיר הנקרא שלמה רייכנשטין. שלמה היה מחברי תל יוסף והעלה בסיפור יפיפה עם שפה עשירה. נפטר בגיל צעיר מאולקוס . את עריכת הספר עשה ידידו- דוד מלץ. בספר יש התייחסות גדולה לפרשת אלקינד. מומלץ מאד לקראו. קשה להשיגו כי הייתה רק הוצאה אחת בדפוס עין חרוד. שווה לנסות

    בברכה – לאה נמרי

  7. רחל ארנון
    אפריל 6, 2011 ב- 6:41 pm

    רציתי רק להגיד שאני הכרתי באוניברסיטת רוצ'סטר בארה"ב פרופסור חשוב לפסיכולוגיה בשם דוד אלקינד=David Elkind שהוא כמובן יהודי שגם ביקר בארץ.מענין אם הוא שייך למשפחה הזו . הוא הטביע מושג חשוב בפסיכולוגיה התפתחותית: האגוצנטריות של גיל ההתבגרות ובטח אפשר למצוא הכתובת שלו(אם הוא עדין חי)באינטרנט.

  8. תלמה
    אפריל 11, 2011 ב- 6:05 pm

    שלום נחמה. כותבת אליך תלמה – בתו הבכורה של מוטל. (אני מאמינה שאת זוכרת אותי) .התרגשתי לקרוא על נסיעתו של אבא לבריה"מ ופגישתו עם מניה אלקינד. נמצא אצלנו 'ניב הקבוצה' שבו אבא סוקר את ביקורו בבריה"מ. אוסיף לך מהזכור לי – עלי לחפש את הספר ולהתעדכן.
    אבא הצליח להיכנס לבריה"מ כשהצטרף למשלחת המפלגה הקומוניסטית שיצאה לביקור שם בזכותו של אחיו יוסף ליפסקי (יוסל) שהיה חבר בה שנים רבות. זה היה לאחר או בצמוד למשפט איכמן והוא קיבל חומר רב ממשרד החוץ כדי להפיצו בין היהודים. דרך אגב הוא נעצר על ידי הק.ג.ב. והוחרם לו כל החומר שלקח עימו. ובהקשר למניה – הוא הציע לה לעלות לישראל ואז היא שאלה אותו אם בן-גוריון לא יכעס עליה ולא יאפשר את עלייתה לארץ. סיפור מסעו של אבא מעניין ואפשר להוציא ממנו עוד פכים לקריאה ופרסום. אם אינני טועה גם אביו של עמוס קינן היה בקבוצתו של אלקינד אך לא חזר איתם לבריה"מ ובזיכרונותיו הוא מזכיר את יומני 'מחיינו' של גדוד העבודה.
    תבורכי על יוזמתך ופועלך. בברכה תלמה זיוון (תמיר)

  9. יה ושע הלום
    מאי 2, 2011 ב- 9:44 pm

    נחמה – אין מילים כל רשימה זה חג בשבילי. כל רשימה מזכירה לי משהו מילדותי. אני מגיב קצת מאוחר. אבל יותר טוב מוחר מאשר בכלל לא.
    בתל יוסף הייתה טראומה של "מנהיג נעלם". אני שולדתי כ-14 שה אחרי שאלקין עזב את הארץ, עדין זוכר את דברי החבדים הותיקים, שעדיין מתחכים שאלקין יחזור עם חבריו וימשיך את מפעל ההתישבות. אלקין שהיה חבר תל יוסף היה כנראה בעל חריזמה חזקה ועזיבתו את הארץ השאירה את החברים יתומים, והם לא פסקו לחלום על חזרתו לארץ(התנהות דומה לחסיחי הרבי מלוביץ שאינם מאמינים שהרבי מת. והם מחכים לשובו).
    מוטל שחזר מרוסיה וסיפר על גורלו העצוב של אלקן היה אלם בקיבוץ. המנהיג לא יחור!!!
    ברוסיה הגדולה לא נתנו למנהיג הגדול של גדוד העבודה את הכבוד הראוי לו.
    לסיום נכתוב שאנשי תל יוסף לא נשברו וקיבלו את הדין שהמניג איננו!!! שמו נשכח ורק מעטים מהציבור ידעו מי זה אלקין עד שבאה נחמה…

  10. מאי 6, 2011 ב- 10:51 am

    ללאה משי –
    טוב לפגוש בך מחדש! הנה מספר פרטים על הספר החשוב:
    שלמה רייכנשטין, (1943-1902), ראשית, הוצאת עין-חרוד ועם עובד 1943.
    מצוי בהרבה מאד ספריות ציבוריות ובכל הספריות האוניברסיטאיות. אני בטוח כי אצל הקוסם איתמר לוי אפשר גם כן להשיגו…
    שלום

  11. מאי 26, 2011 ב- 12:53 am

    איפה איתמר לוי נמצא?

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: