ראשי > Uncategorized > נעים להכיר

נעים להכיר

הבלוג הזה מתכוון לספר את סיפור שיקומו והחיאתו של ארכיון גדוד העבודה וארכיון תל יוסף מנקודת מבט מאד צרה – שלי. אז מי אני ומה אני? או, אז אני אסביר.

קוראים לי נחמה בר-ניסן. פעם קראו לי נחמה משי (וזה היה מזמן). היותר מבוגרים ידעו עלי – אני לא מתיימרת להגיד הכירו אותי, כי מה אני לעומת אחותי – כאחותה הקטנה של לאה = לייקֶה. טוב, אני כבר מזמן לא קטנה – משום כיוון, אבל אני תמיד אחותה של לאה משי הקרויה כבר מזמן לאה נמרי.

אז עכשיו, כשאתם יודעים מי אני, אז בכל אופן מה אני עושה במחשב שלכם? או, אז גם את זה אני אסביר.

אתם וודאי יודעים שקמה תנועה לשקם ולרומם את ארכיון המשק ואת ארכיון גדוד העבודה. את כל הסיבות וההנעות כבר שמעתם וקראתם ב"פמפלטים", שנשלחו אליכם ואולי עניתם ואולי נעניתם ואולי לא זה ולא זה. לא מעט בני וחברי משק ענו ונענו ואני ביניהם. היו כאלה שאף התנדבו לעזור במעשה וגם ביניהם הייתי. כחובבת היסטוריה, ארכיאולוגיה (מהבית) ונבירה בערמות מסמכים – פעם אפילו התפרנסתי מזה – שמעתי בת קול שקוראת לי לדגל. לא צריך לקחת את המשפט האחרון כפשוטו, סתם חשבתי לתומי שיש לי מה לתרום והתייצבתי.
אני באה בימירביעי (משתדלת) לנבור בארכיון של המשק ולנסות לעשות סדר באי-סדר השורר בו, או ליתר דיוק, להעלות את מה שיש בו על מחשב כדי שמי שירצה פעם – ואני מאמינה שירצו – לחקור את התופעה המופלאה ששמה קיבוץ באופן כללי ותל יוסף באופן פרטי יוכל לעשות זאת (ושיזכור לחשוב טובות על מי שהקל עליו את המלאכה).

אני לא בטוחה שאני יכולה להעביר לכם את העונג וההנאה בעבודה הזאת. מעבר לכך שניירות בבלגן עושים לי את זה, העושר שבניירות האלה לא יסולא בפז. אני נוגעת בהיסטוריה, שאחרים לומדים עליה מרחוק וזאת ההיסטוריה שלי!!! שלא לדבר על האנשים שהכרתי או ידעתי עליהם ואני מגלה שלא ידעתי כלום. כמו פתרון של תעלומה או תשובות לשאלות שאף פעם לא נשאלו בקול רם אבל היו במעמקי התודעה כמו ריחות ישנים או זיכרונות שמופיעים מאי שם.

כשהעליתי,לאכסל, את רשימת הנפטרים של תל יוסף , נתקלתי בשם משה יבדוקימוב. זכרתי של"שטוטאקויע" קראו לאה יבדוקימוב ותהיתי אם הם קרובים; זה לא התחבר לי עם הזיכרון. כשאני הייתי ילדה – וזה היה מזמן – "שטוטאקויע" הייתה אשה בודדה, רוסיה זעפנית, עבת בשר, שיושבת על ספסל על הדשא הגדול עם ספל פח מצופה אמייל. עברית היא לא ידעה, ואנחנו, כדרכם של ילדים, רדפנו אחריה, קראנו לה בשמות, הצקנו לה עד מוות והיא תמיד צעקה עלינו "שטוטאקויע" ואנחנו נקרענו מצחוק. היום אני גדולה וכבר מזמן מבינה שאין גבול לאכזריות של ילדים, אבל למה אז אף אחד לא כיהה בנו, לא עצר אותנו מלהתעלל בה (ואולי כן)? היום, ב"נבירותיי" בנבכי הארכיון, כשאני קוראת עליה, אני עצובה עוד יותר על מה שעשינו לה, כי הסיפור שלה כל כך עצוב.

אז למי שלא יודע, הנה הסיפור שלה:
לאה יבדוקימוב המוכרת בשם "שטוטאקויע" נולדה ברוסיה ב-1875. לאחר מות בעלה הראשון נישאה שנית (בערך ב-1910) לוולאדימיר אוסטאפיאב, סובוטניק, מהנדס מכונאי ששירת בצי הרוסי בדרגת מפקד אוניה. לאחר המהפכה, עם עזיבת צבא דניקין את רוסיה, עזבה לאה עם בעלה את רוסיה ועברו לתורכיה. ב-1919 עלו ארצה. בעלה התגייר בירושלים ועבד במקומות שונים. ב-1924, בחדרה חלה בקדחת צהובה ומת. לאה נשארה גלמודה ובעוני מרוד. ילדים לא היו לה. היא התחילה לעבוד במשק בית בחיפה. כעבור שנים ב-1932 הכירה את משה יבדוקימוב, שהיה מכת הסובוטניקים אף הוא וגם חבר בתל יוסף. הם נישאו ב – 1928. בשנים הראשונות היא עבדה במחסן הבגדים ואחר כך עבדה בביתה בכל מיני עבודות בשביל מחסני הבגדים. ב- 3 השנים האחרונות של חייה התעוורה כמעט כליל וחדלה ללכת לחדר האוכל. בשנה האחרונה הייתה רתוקה למיטה ועל אף הקושי בטיפול בה, נמצאו מספר חברות צדיקות, שטיפלו בה בנאמנות. בכ"ח בטבת תשי"ב 26.1.1952 נאספה אל אבותיה.

  במסורת הסינית יש אמונה בגלגול נשמות ונשמת המת עוברת למישהו אחר לאחר שגמרה את תפקידה בעולם הזה. כל עוד אנחנו מזכירים את הנפטר, נשמתו שומרת עלינו. טוב, אז הזכרנו את לאה יבדוקימוב ועם זאת, לא צריך לסמוך רק על השמירה הזאת, כדאי לסמוך על עוד כמה גורמים, אבל ממעשה טוב, אף אחד לא ניזוק.

אתם בוודאי רוצים לדעת מי היה משה יבדוקימוב? זה יהיה בפוסט הבא.

שלכם נחמה

מי שמעוניין לקבל מייל בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש יכתוב נא תגובה עם המייל שלו ואצרף אותו לרשימת התפוצה.

:קטגוריותUncategorized
  1. עמרי רז (רוטשילד)
    ינואר 30, 2011 ב- 4:12 pm

    זוכר ומכיר בתור שכנה

  2. צחי לוין
    ינואר 31, 2011 ב- 7:45 pm

    a

  3. גדעון
    פברואר 4, 2011 ב- 5:11 pm

    שלום לך נחמה יקרה,
    היי ברוכה במפעל ההחיאה של פרקים מארכיון תל יוסף.יישר כח גדול להתנדבות השבועית שלך.!!
    אני מקווה שבנוסף לתרומה שאת תורמת למורשת תל יוסף,תצאי נשכרת בבחינת התפיסה היהודית,"שכר מצווה מצווה",
    ושכר תחושת התרומה והשליחות יתגמלו אותך,ויתנו לך אנרגיה חינם… למרות העלאת מחירי הדלק…..קבלתי גם העתק מאגרתו של שלום אילתי אליך,ואני מצטרף לרוחו!
    אז כמובן שאשמח לקבל את הפוסטים שתפיצי בעתיד!!
    וכיוון שאת מתכוננת לספר ב"סיפור הארכיון" הבא על יבדוקימוב,הרי לך מידע יחודי שלי :

    בסוף שנות ה-90 עמדתי בתור במכון לרישוי מכוניות ביהוד,להעביר רישוי שנתי למכוניתי. מאחרי המתין יהודי נחמד עם מכוניתו בתור.
    מהון להון נפתחה שיחה ביננו,מאין יהודי ? אני אומר לו במקורי אני מתל יוסף ! עיניו נפקחו בהתרגשות והוא מספר לי שהיה לו דוד בתל יוסף
    יבדוקימוב שמו !! עכשיו הגיע תורי להתרגש : מה,ליבדוקימוב יש משפחה בארץ?! כן וכן.אפילו משפחה גדולה,ואיש שיחי,יעקב גורן מקרית אונו
    הוא אחד הצאצאים , דור שני לסובוטניקים ! אחיו ואחיותיו של יבדוקימוב שתולים ברחבי הארץ,והאריכו ימים קרוב ל-100….
    כשיעקב גורן שמע שאני אפילו יודע היכן קברו,ויודע על כשרונותיו בבנית עגלות ונגרות,הוא ביקש ממני טובה לקחתו לתל יוסף.
    נעניתי לו ונסענו במכוניתו,עלינו לקברו של יבדוקימוב,נכנסנו לארכיון טרומפלדור,שתאמנו עם תמר כנעני ביקור בו,וסיימנו בקפה וכיבוד
    אצל אמי,זכרונה לברכה,שהראתה ליעקב אחד מ"יצירותיו"של דודו-הארון הקטן שעמד במרפסות החברים כולם,הרבה שנים.!!יתכן שנותר ארון
    כזה במחסן החפצים ששוקה שפרן אוסף במגמה להקים מוזיאון לעבר תל יוסף !נא הקימי קשר עם שוקי ..
    יעקב גורן,שהתרגש למראה ארון שידי דודו בנו,בקשני אם אוכל לשמור לו ארון כזה,הבטחתי לו,אך כשאמא עברה לדיור המוגן ליד בית שרה הוא לא יכל להתפנות לבא לקחת,
    והארון נעלם.
    המשך לסיפור הזה תוכלי למצא בספרו המלבב של שוקה יהלום על ילדותו ונעוריו בתל יוסף.שם הספר "שוקה",כששוקה נפגש עם גורן בפרלמנט של
    כפר אז"ר .יעקב גורן חי גם כיום לא רחוק ממני בקרית אונו !!והוא הוציא ספרון על תולדות משפחתו והשתרשות הסובוטניקים בארץ !!
    דרך אגב שמה של אשתו "שטוטקויה"אצלנו הילדים כיוון שהרבתה להשתמש במלה הרוסית הזו שפירושה "מה אתה רוצה" או "מה זה"….

    היי שלום נחמה, דש לאוריאל בן דודך, ולאמיר, המתמסרים למפעל שאת מרחיבה אותו !! בידידות גדעון פלומין

  4. נחמה
    פברואר 4, 2011 ב- 7:00 pm

    תודה רבה,
    האמת היא שאינני יודעת מי נתרם יותר – הארכיון או אני. אני נהנית כל כך מן העיסוק הזה ומחכה בכליון עיניים ליום, שאני נוסעת לתל יוסף.
    משה יבדוקימוב היה טיפוס מענין ביותר ולא אקדים את המאוחר למוקדם ותצטרך לחכות לפוסט עליו – יש למה לחכות. אגב, הפגישה עם האחיין היא מענינת ביותר ומאירה מעט אור על החשכה שאופפת את תעלומת משפחתו. אולי בהמשך יתייחסו עוד אנשים אליו ונמצא תשובות לשאלות שאפתח בפוסט הבא.
    באשר למושג "שטוטקויה" כבר שמעתי גם תרגום של "מה זה?" אני אנסה למצוא מישהו שיענה לנו, פעם אחת ולתמיד, מה פירוז המלה.
    והארון? אולי גם זה ימצא, אחרי שתתפרסם התגובה שלך. נמתין ונראה.
    אגב, איפוא אפשר למצוא את הספר של שוקה יהלום? לא ידעתי שהוא כתב וכדאי לאסוף את הספרים שכתבו בני תל יוסף. אני אציע זאת ל"הנהלה".
    ושוב תודה
    נחמה

  5. שלום
    פברואר 4, 2011 ב- 7:04 pm

    לנחמה שלום,
    מכתבך וה"פוסט" המצורף שמחוני מכל מיני בחינות.
    ראשית – עצם המכתב הישיר שלך לכל מכותביך – יוצאי תל-יוסף, אני מניח – ובו את מספרת על מעשה ההתנדבות היפה שלך.
    שנית – על נכונותך להתחלק ב"תגליות" שלך עם כל חבריך.
    שלישית – עצם התגובה כבת הקיבוץ, "דור שני", ש"לפתע פתאום" מגלה איזו מורשת יפה, מיוחדת, ניצבת מאחוריה, והיא חלק ממנה, ולא היתה מודעת לכך עד היום. זהו תהליך כל כך אופייני (במקרים הטובים) שמתנסים בו בני הדורות הבאים, בכל מיני תחומים. ולרוב מצורפת להודאה זו האנחה "למה לא שאלתי על כך קודם"…
    ויש לברך על אנשים רגישים ואכפתיים כמוך ועוד קומץ קטן שכמותו, שמפשילים שרוולים, מוכנים לחפור, להקדיש זמן, לשחזר, להנציח….
    אני מזמן כבר חושב שלתל-יוסף לא שיחק המזל, וספר מקיף על תולדות המקום טרם נכתב. אני מכיר את רשימותיו של גדעון כנעני (" מסיפורי סבא של שיר"): אברהמלה פרסם את האוטוביוגראפיה החלקית שלו; מרשימותיו המשעשעות של אהרן שמי אפשר ללמוד הרבה. ואולי הביבליוגראפיה של תולדות תל- יוסף גדולה יותר ואפילו אינני מודע לכך? גם זה מסימני החסר.(*)
    עבודה חלוצית מן הסוג שאת התחלת בה מצטרפת לשאר סימני ההתעוררות סביב לארכיון בית טרומפלדור, ספר התזמורת וכדומה, והם עשויים בהמשך הזמן אולי גם להוליך לספר מקיף על תולדות הקיבוץ, על כל שלל הגוונים המיוחדים שהיו בו. ספר שיהיה בו יותר מאשר תיעוד כרונולוגי גרידא, והוא יתרום גם לחיזוק "גאוות היחידה" של יוצאי תל-יוסף לדורותיהם, חיזוק תודעת השורשים שלהם.
    וכעת לתופעת ה"פוסטים" הזאת – איך ומה, איך זה עובד? אשמח לקבל הסבר…
    הנה אוריאל צורי מפיץ לעתים רשימות מזיכרונותיו. ואם אינני טועה, גם גדעון פלומין , ואולי גם עוזי קורן (ניחוש בלבד), ואולי גם אחרים. אולי את יכולה להזמין את המגששים למיניהם להיעזר באותה במה עצמה, מעין "בלוג" משותף (ואולי תסבירי לי – פתאום אני חש את עצמי "מן הדור הישן" – מה ההבדל בין שני מונחים אלה, פוסט ובלוג?…), כאכסניה לרשימות הקשורות לתל-יוסף. מעין "דף משותף לחברים" אשר כבר לפני שנים רבות, בטרם עידן ה"פייסבוק", הציע עוזי קרן להפעילו.
    דוגמא אקטואלית – התגליות המרתקות וטראגיות שלך על אודות "סבתא שטו טאַקויֶה" – למי מאתנו אין זיכרונות נוספים עליה, וכך על משה הר-ירוק, סבא-דואר, שוורצקופ, ועוד ועוד דמויות ציוריות ומיוחדות השייכות לנוף תל-יוסף. הזמיני נא שיוסיפו כל אחד לפי כוחו על טיפוסים אלה ואחרים – וכי ישנה חברה קיבוצית בלי הדמויות המיוחדות האלה, וכל אחת מהן "נחרכה" ביחס מיוחד, לרוב ביקורתי שיפוטי ולגלגני הנובע מניכור ועוינות אכזרית, שמקורו בעצם – אסתכן ואומר – מבורות נואלת והתנשאות לא מוצדקת…
    ואַת אולי- להשלמת התמונה ואיזונה – תתרמי מן התיקים שאת חופרת בהם את העובדות הביוגראפיות האמיתיות לגבי דמויות טראגיות אלה, שהגורל הביאן על כורחן אל החברה הקיבוצית…
    (…ראי נא רק, ראי נא, לאיזו תגובה ארוכה ומפורטת למדי גררת אותי …ללמדך כמה חשובים ומעוררים צעדים ראשונים אלה שלך! ).
    היי ברוכה – יישר כוח, והמשיכי בכך!
    בברכת כל טוב
    שלום
    ירושלים
    ואת מוזמנת לפי שיקוליך להקיש על "השב לכולם", או "שתף" כמנהג הפוסטים למיניהם…
    …………………………………….
    (*) ויש לציין לשבח גם את אוסף התצלומים שהועלה על ה"יוטיוב" (לא היה מזיק לתקן ולהוסיף שם זיהויים של דמויות רבות)

  6. פברואר 4, 2011 ב- 7:31 pm

    שלום שלום
    תגובתך שמחתני מאד וארכה הביא לי הנאה רבה. תודה על המלים החמות והעידוד.
    בפוסט הבא אסביר מהו בלוג, פוסט ואיך להגיב, מאחר ויש חשיבות ותועלת להגיב, דווקא בפוסט, כי זה יכול ליצור דיאלוג בין הקוראים המגיבים על הפוסט, ועל התגובות וכך מתרקמת לה מחרוזת של תגובות שמעשירות את הקוראים ועונות על שאלות שמתעוררות במהלך התהליך.
    אכן, אני מתכוונת לספר על משה הר-ירוק (איך לא ידענו עליו כלום), אביגדור טטרסקי, שכל כך פחדתי ממנו, רולמן, תגלית מעניינת על לינה משותפת ועוד נושאים שיעלו בהמשך וגם לפי בקשות (במידת האפשר).
    כמובן שאשמח שקוראי יוסיפו מהידע והזיכרון שלהם לפוסטים שאני אפרסם וכך נוכל ליצור סיפורים מכמה זוויות והבטים.
    ושוב תודה
    נחמה

  7. פברואר 4, 2011 ב- 9:54 pm

    שלום נחמה
    קראתי את הבלוג שלך
    ועלו בי דמעות
    למרות שאני מדור שרק נולד שנפטרה הגברת
    אבל זה מראה על יחס לאחר/ליוצא דופן

    עבודתך מבורכת
    שימור היסטוריה זו זכות ולא חובה
    וזה גם הבסיס לעתיד אפילו אם הלקחים הפוכים
    כל תקופה יש לה את הצרכים שלה
    ואז קיבוץ היה הדבר הנכון

    בברכה
    יפתח שמחוני-יוצא תל-יוס

  8. פברואר 4, 2011 ב- 9:55 pm

    תודה לך נחמה!

    מאד מעניין ומסקרן

    תרומתך חשובה, תזכי לכל השבחים.

    ארלה פוגל.

  9. פברואר 4, 2011 ב- 9:56 pm

    שלום נחמה

    הסיפור שהצגת מרתק גם אני לא ידעתי את הפרטים שבסיפור זה כל הכבוד על היוזמה

    ברכות יעקב מורג

  10. פברואר 4, 2011 ב- 9:56 pm

    נחמה שלום

    שמחתי מאוד לקבל ממך את המייל. הזה.

    ראשית כי הוא כתוב כל כך יפה ומרגש. באמת.

    ושנית – אני באמת שמחה שיש המשך לארכיון. הנושא הזה כל השנים האחרונות, (כבר די הרבה) כל כך העיק על הורי – מה יהיה גורלו. בעיקר מאז שאמי חלתה. ועוד לפני כן שכל התקציבים נסגרו לחלוטין. שנים דברנו על זה בבית. אז טוב שיש המשך.

    ואם לא אכפת לך, יש לי בקשה. משהו שאני כבר שנים מחפשת. הורי לא הצליחו למצוא את זה, אבל אולי את כן.

    בחג החמישים עבדתי עם יעקב מורג בהכנת החג. בין השאר התפקיד שלי היה למצוא חומרים לעיתון המשק החגיגי ולמסיבה מתוך "מחיינו "וה"עיתון החי "של גדוד העבודה.

    מאז אני זוכרת שיר שהתפרסם במלאת חמש שנים, או לתל יוסף או לגדוד העבודה, באחד העיתונים האלה. שיר הספד לקיבוץ.

    אני רוצה את השיר הזה.

    בעיני זה השיר האופטימי ביותר שיכול להיות – כבר 85 שנה "מספידים" את הקיבוץ – וכל הזמן מספידים אותו – ועובדה, הוא עדיין חי.

    אז אם במקרה בשיטוטייך בארכיון ובעיתונים האלה תתקלי בו, תשלחי אותו אלי.

    ועוד דבר, אם יבדוקימוב נפטרה בשנת 1952, אז איך אני זוכרת אותה? אני ילידת 1950.

    תמשיכי להנות, ואני אשמח לקבל את המיילים שלך.

    גלית.

  11. פברואר 4, 2011 ב- 9:57 pm

    לנחמה – שלום, שלום –
    קראתי בחצי חיוך את הסיפור שלך על שטוטאקויע –
    פעם, ציירתי אותה מזכרונות הילדות שלי – ראש אישה ובנחירי האף פרחים צהובים –
    משהו שזכרתי שהיא עשתה כדי להצחיק אותנו, הילדים וליצור קשר……..
    תבורכי על מעשיך ועל הכתיבה – אני כבר מצפה לפרק הבא.
    מקוה שנפגש בקרוב.
    רותי ליאור

  12. פברואר 4, 2011 ב- 9:58 pm

    שלום נחמה

    היו זמנים …

    הזכרת את הסבתא שהיינו "מתעללים" בה, … בלי להבין רקע ומה אנו עושים בתור ילדים.

    יפה המשימה שלקחת, ויפה להזכיר נשכחות ולזכור אנשים.

    אמנון ודבורה הדר (טטרסקי – לשעבר)

  13. פברואר 4, 2011 ב- 9:59 pm

    נחמה שלום.

    הסיפור מקסים.

    אשמח לקבל סיפורים נוספים.

    אלחנן משי

  14. פברואר 4, 2011 ב- 10:00 pm

    חמה שלום

    אני מאוד מאוד מעריך את עבודתך,בסיור מורשת אשר עשיתי לבני משפחתי ,ספרתי להם על

    סבתא שתותקוי ,חפשתי מה פרוש המילה שתותקוי,הפרוש מה יש.

    בכל פעם שהילדים הציקו לה צעקה מה יש ונסתה לגרש את הילדים.

    חזק ואמץ תמשיכי במפעל החשוב שהתחלת

    בברנה

    קלש יהושע

  15. פברואר 4, 2011 ב- 10:01 pm

    שלום נחמה
    מקווה לכתובת נכונה.
    קבלתי את הבלוג שלך על הארכיון בקיבוץ
    ממש נהניתי לקרוא גם כתוב נעים ואישי וגם מעניין.
    ובמיוחד שמחתי שיהיה מי שאולי יעזור לי במשהו.
    מישהו מצא בבוידם של סבתא שלי קופסת פח עתיקה ובתוכה עבודות מיניאטורות
    דגם של הקיבוץ שעשו יוחנן וגדעון כנעני לשנת ה-25 של המשק
    זאת היתה מציאה מאוד מרגשת וכרגעאני עובדת על נקיון וצביעה מחדש של הדגמים החלודים
    ומצאתי צילום של הדגם עם יוחנן
    אבא שלי אומר שצריך להיות גם שרטוט של הדגם
    עד כמה שהבנתי זה נמצא בארכיון, רק אלוהים יודע איפה.
    כאן אני מבקשת את עזרתך- אולי נתקלת במפה כזאת.

    בדרך כלל אני מגיעה בימי רביעי אחה"צ אצל ההורים בבית שרה
    אם תוכלי- תצרי איתי קשר
    תודה רבה
    נפרת הבר (כנעני)

  16. פברואר 4, 2011 ב- 10:02 pm

    שלום נפרת
    תודה על המחמאות והעידוד.
    אנחנו רק בתחילתה של העבודה, אבל אני מתכוונת, בהמשך, לגעת בכל נייר שיש בארכיון.
    אני מבטיחה שאם אמצא משהו, שיכול להשתמע כשרטוט או דומה לו, אודיע לך.
    תודה
    נחמה

  17. פברואר 4, 2011 ב- 10:03 pm

    נחמה שלום

    בטח את זוכרת את משפחת שלום שהיו לה נציגים בכל כיתות בית הספר בילדותך.

    אני יוסי- החמישי לבית שלום. הייתי בכתה של אלחנן.

    ממש התרגשתי לקרוא את מה שכתבת.

    אשמח להמשיך ולקבל קטעים שלך.

    כל מה שאני קורא על תל יוסף- זה מרגש. הספר האחרון שיזם יואב על אסף,
    הספר של עוזי עילם, הספר של אברמל'ה, ולאחרונה גם אוסף הסיפורים של גדעון
    כנעני.

    גם אצלי עולות בשנים האחרונות המון מחשבות על איך היינו משגעים חברים
    שונים במשק בעת ילדותינו. מבלי שידענו עליהם דבר.

    אם לא ידוע לך הייתי חבר בתל יוסף. חזרתי באמצע שנות ה-80 עם שלושת ילדיי
    וגרנו שם כעשר שנים.

    בברכה

    יוסי שלום

  18. פברואר 4, 2011 ב- 10:06 pm

    שלום יוסי
    בוודאי שאני זוכרת את משפחת שלום – טוב, אולי לא את כל נציגיה אבל את חלקם בוודאי ואתה ביניהם. אהרון (זה אחיך, נכון?) היה בכתה שלי או כתה מעלי; היכן הוא עתה?
    אני זוכרת אפילו איפוא גרתם – בשורת הבתים של הורי, ואני גם זוכרת איזה שהוא משחק שהבאתם אתכם – לוח עץ מעוטר עם דסקית עגולה שמריצים באצבעות; משהו דומה לביליארד אבל יותר קטן. זה נכון? או שאני מבלבלת משהו במשהו?
    כמובן שאמשיך לשלוח לך את הפוסטים הבאים, ואשמח אם תעביר אותם גם לשאר בני המשפחה ואלי את כתובותיהם.
    תודה על התגובה החמה.
    נחמה

  19. יונה וילנסקי (פרלשטיין)
    פברואר 20, 2011 ב- 5:53 pm

    נחמה יקרה שלום!

    קראתי בהתרגשות רבה את הסיפורים וה"גילויים" שהעלאת במהלך עבודתך המבורכת.
    יישר כוחך. מצפה להמשך…
    יונה וילנסקי (פרלשטיין)

  20. וינגרטן[גביש]נאוה
    אפריל 25, 2011 ב- 5:34 pm

    נחמה שלום רב.
    אני מחזקת ידך על יוזמתך המבורכת כל הכבוד.
    וינגרטן גביש נאוה.

  21. הדסה וייל
    יוני 23, 2018 ב- 4:43 pm

    לנחמה שלום .שמי הדסה ואני ביתו של ישראל אירס שעלה ארצה ב-1935. ידוע לי שהוא הגיע לתל יוסף, מעבר לכך אין לי מושג מה קרה בקיבוץ ולמה הוא לא נשאר. אם יש לך פרטים נוספים אשמח לקרוא בתודה

  22. הדסה וייל
    יוני 23, 2018 ב- 4:47 pm

    לנחמה שלום .שמי הדסה ואני ביתו של ישראל אירס שעלה ארצה ב-1935. ידוע לי שהוא הגיע לתל יוסף, מעבר לכך אין לי מושג מה קרה בקיבוץ ולמה הוא לא נשאר. אם יש ואולי חיים עוד אנשים שהכירו את אבי

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: