פסח והגדות היתוליות

שלום לכם,

אין לי איך להצטדק. אין לי שום תירוץ. סתם עצלות/ בטלנות/ עיסוקי יתר/ צוק העיתים – כל בחירה טובה כמו זאת שלא נבחרה. אז, "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". זאת התנצלותי על השתיקה הארוכה.

ומכאן לעניינו.
כמו בשנה שעברה, ובמפתיע גם בשנים שלפניה וגם באלה שאחריה, פסח מגיע בדיוק בזמן, ואיתו האבק, האובך, החרציות בצידי הדרך, שאריות התורמוסים, החמסינים של האביב וההיסוסים אם להחליף את הפּוך או שיהיו עוד לילות קרים.
השאלה "איפוא אתם בסדר?" מחליפה את "מה נשמע, מה קורה?". ההתלבטויות על "איפוא יהיה הסדר, מי מבשל מה, על מה לוותר ומה להוסיף (כל כך הרבה/ מעט אוכל)" הופכות להיות התלבטויות קיומיות, ברמה של "אם לתקוף את אירן או לחכות שאירן תתקוף אותנו".
אני, דווקא אוהבת את ה"סדר".
חברותי ואני, מתכנסות מדי חג של גפילטע פיש (ראש השנה ופסח) ומכינות ביחד את הדגים.
יש לנו "מורה לדגים" המנחה, טועמת ומתקנת; ובסוף, חמישה סירים עומדים על האש ובתוכם מבעבעים הדגים. הקפה כבר מוכן ואנחנו מסובות סביב השולחן בשיחות רכילות מרושעת, מרחיבת לב, כשהאנרגיות החיוביות "משתוללות" בחלל.
הכנת החזרת, חרוסת, ושאר מרכיבי הארוחה המוטלים עלי (גם שאר המוזמנים תורמים את מנותיהם) הם רק דוגמא לחלק מן ההכנות שהפכו, עם השנים, למסע של עונג ושמחה בארגון ה"סדר" אצלי בבית.

ועכשיו, כשאתם יודעים על חלק מההכנות ל"סדר" שלי, נעבור ל"סדרים" יותר מענינים.
במהלך השנה החולפת,  מצאנו כמה הגדות היתוליות משנת תרפ"ו (1926); תרפ"ט (1929) ותר"ץ (1930).
הן כתובות בכתב יד יפה – כנראה של יצחק ארנון ז"ל. תרפ"ט ותר"ץ נכתבו בפנקס רישום בעל כריכה קשה, שהיום היא מרופטת אבל עדיין מחזיקה בתוכה דפים מופלאים. מעט מן הדפים חושפים פגעי זמן ולחות ועדיין התוכן שובה לב ומשעשע כאחת.
בחרתי להציג כמה קטעים מתוך ההגדות הללו, אפשר ואסרוק אותן, אחרי החג ואשלח למעוניינים.
בינתיים, תסתפקו במעט שלהלן ואני מקדימה ואומרת שלא הכל ברור, אבל ככה כתוב:

                                                 תרפ"ו (1926)…

קדש: כשמתכוננים לנסוע לחו"ל מוכרחים לקדש בעין טבעון.
ורחץ: לפי השיטה המודרנית, יחד עם הבהמות, כגון: חיים עם נשר בג'לוד, ישעיהו עם גפריתל בתעלה וזיגר עם חרמונה בשוקת.
כרפס: אלה הויטמינים שלוהיב מרבה לדבר עליהם.
יחץ: חוצים את הזוג לשניים לפי הצעת ועה"פ אותה משאירים בחיפה ואותו בת"י.
מגיד: שני מגידים בערב אחד ד"ר קופמן וצמח.
רחצה: רחצה אהובה במקלחת, נכנס אליה משה וצעק על שלא סגרה את הדלת החיצונית.
מצה: מצה ומריבה בין החצרן והבחורות.
מרור: מכר שצ'ופק את החיים לנתן ושושנה.
כורך: כורך איסרזון את מרקמן וניסן איזנברג ושרה בלומנקרנץ ועושה מהם נימוק להתפטרותו.
הלל: הללו את בגון שלא התפטר אף פעם אחת.

הא לחמא
הא לחמא עניה די אכלו עכברנא בארעה דיזרעאל. כל דכפין יתי ויקנה חטה, כל דצריך יקבל תקציב לעכברים. השתא עבדי ותקציב לשנה הבאה קבצנים בני חורין.

מה נשתנה
מה נשתנה שנה זו מכל השנים?
שבכל השנים בלי ועדת כלכלה אכלנו שלש מנות. שנה זאת עם ועדה ועם לוהיב אוכלים רק שתיים.
שבכל השנים התפטרו חברי ועה"פ פעמים אחדות בשנה, שנה זו גם כן.
שבכל השנים קוראים לאסיפות להשפיע על החצרן להשאר, שנה זו השפיעו עליו שיתפטר.
שבכל השנים אין אנו מטבילין את רצפת המטבח אפילו פעם אחת, שנה זו הטביל אותה חרודי שתי
פעמים ודווקא בחלב.
שבכל השנים היו מסובין לקלפים רק בחדר האוכל, שנה זו גם בשדה ובצהרים.

מעשה ברבי בגון
מעשה ברבי בגון ורבי זלמן ורבי יצחק ורדי שצריכים היו להפגש עם ויצמן והיו דוחפים אחד את השני שיתחיל לדבר כל אותו הזמן עד שקם רבי ויצמן ואמר לידיס אנד ג'נטלמן הגיע הזמן לנסוע.

וההגדה משנת תרפ"ט נפתחת במלים אלה:

ברוך אתה קוינט מלך העופות שהחיינו וקיימנו וכלכלתנו בתרנגולות חנוקות בזמן הזה.
ברוך אתה מֶכַלֶה מלך הנטיעות חורש פרי הגפן.
ברוך אתה שצ'ופק מלך הנאומים בורא פרי הקוצים
ברוך אתה הועה"פ אשר בחרת בזלמן מכל חבריך ורוממת אותו מעל כולם וקדשת אותו למזכירות.
ותתן לו באהבה תיקים וניירות לכתיבה ואספות מנהל בשמחה ותפקידים לבילבול מוח בכל משבר ואסון במשק הגדול הזה, כי בזלמן בחרת ואותו קדשת מכל חברי המשק.
ברוך אתה אהוביה מלך הספריה הנותן לו מקום לעבוד לכל הזמנים.

מה נשתנה?
מה נשתנה שנה זו מכל השנים?
שבכל השנים עבדנו בטרקטורים בלי מעילי עור, שנה זו מקבלים אפילו התלמידים.
שבכל השנים אנו שותים תה, לפעמים אפילו בלי סוכר, שנה זו גם עם לימונים.
שבכל השנים לא נותנים תרנגולות אפילו לחולים, שנה זו גם לבריאים.
שבכל השנים שהיה ברוך חצרן לא התפטר אף פעם, שנה זו מתפטרים כל החצרנים.

אמר רבי יוסף ברבי דוכן הרי אני כשבע שנים במשק ולא זכיתי להיות תורן ולעבוד בשבתון עד שדרש שצ'ופק לסדר שבתון שנאמר, למען תזכור את יום השבתון הזה כל ימי חייך. ימי חייך אלה שבע השנים. כל ימי חייך אפילו כשתשוב מלונדון.
וחכמים אומרים ימי חייך, הישיבה בדגניה, כל ימי חייך אלה הם יתר עבודות החוץ.

יש עוד המון קטעים מצחיקים, מבדחים ובעיקר מציגים את העוני, הקשיים והלבטים בהומור יהודי שורשי. לקרוא לצחוק, לא פעם אפילו לבכות ובעיקר להעריץ את הרוח, האומץ והנחישות.

ואם כבר בהומור עסקינן, אתם מוכרחים לקרוא את הקטע הבא (שאינו קשור לפסח) מצחיק, הזוי, לקרוא ולא להאמין. כל מילה נוספת מיותרת:

זהו, עד כאן דברינו להיום.

שיהיה לכולנו חג שמח

שלכם

נחמה (משי) בר-ניסן