ראשי > Uncategorized > טיולים

טיולים

חזרתי.
לא מארצות החום, (האם ביאליק היה זה שטבע את המטבע הלשוני "ארצות החום"?), אלא מארצות הבטלה של הקיץ, שממיס כל דבר מוצק וסדור והופכו למצב צבירה של חידלון מטמטם, העוטף את היישות, הגוף והאישיות במעטה בלתי נראה אבל מורגש וממשי.
והנה, במפתיע, כמו כל שנה, הגיע חודש אלול, ואחריו ראש השנה. ואנחנו בתחילת החורף; עובדה, אפילו שעון חורף יש לנו!!! הארץ מלאה בחצבים בצדי הדרך, ואת הנחליאלי אני עוד מחפשת, אבל זה בגלל המשקפיים (צריך להחליף מספר).

               זוכרים? התמונות האלה מהברכה של קרן קיימת שקיבלנו ליום הולדת? הבטחתי לכם מבחן.
אז כמו שאמרתי, הארץ מלאה חצבים ואם תסעו בוואדי ערה, ההרים, בעיקר מן הצד המערבי מלאים בפרחי החצב, כמו שלא היו באף שנה ואולי כן.

ובשובי לארכיון עבדתי על תיק טיולים, יש כזה, קיבל את המספר  11/2009 (שזה חשוב רק לארכיבאים). ריכזתי לתיק אחד את כל מה שקשור לטיולים ונמצא עד כה, והרשומה הזאת היא פרי התיק הזה. בוודאי ישנו חומר נוסף על טיולים כי הגעתי רק עד שנת 1965, אבל גם עד השנה הזאת יש כל כך הרבה חומר שהתקשיתי להחליט מה ראוי יותר לפרסום, לכן הפעם, קצת יותר ארוך, אולי כפיצוי לחופשה הארוכה שהרשיתי לעצמי.

הראשון הוא מכתב של לאה הלוי מכתה ד' מבית הספר העממי העברי בחיפה מיום רביעי כ"ג בתמוז, שנת תרפ"ח (11.7.1928). כתיבתה תמה, האותיות בתוך השורות, הכתב ברור – מה עוד לבקש? בטוח הייתה עוברת את הפסיכומטרי בגרסה החדשה עם תוספת החיבור:

"לכ' קבוצת תל-יוסף

אחרי אשר נחנו מטיולנו, הננו מרגישים צרך להביע לכם תודה על כל החסד שעשיתם לנו בזמן היותנו אצלכם בתל-יוסף. אנו מצטערים על שלא יכלנו לשהות הרבה זמן, באנו אליכם עיפים ויגעים מעמל הדרך בלהט יום. אנו תעינו בדרך ולכן היתה הדרך ארכה יותר היינו צמאים ורעבים, כי כל הדרך לא היו לנו מים לשתות ואכלנו אכל יבש בכל הדרך באנו וישבנו תחת צל עציכם. בטובכם נתתם לנו לאכל ולשתות, הזמנתם אותנו למקלחת והראיתם לנו את הרפת ואת המשתלה – ובעד כל זה אנו מכירים לכם טובה.

בית הספר העממי העברי בחיפה כתה ד' לאה הלוי."

עברו כמה שנים וביולי 1935 פונה הסתדרות הפועלים החקלאים בבקשה הבאה:

"פנה אלינו בית-הספר במקוה ישראל בבקשה לסדר את תלמידי בית הספר לתקופת החופש במשקים שלנו. התלמידים יעבדו במשק לפי הסדר והתנאים הקיימים אצלכם. התלמידים ימצאו במשקכם מ-20/8 עד 10/10.
הנהלת מקוה-ישראל מעונינת, שהתלמידים יבלו את ימי החפש שלהם בעבודה, במשק מעורב ורחוק מן העיר.
אנו תקוה שתדעו להעריך את חשיבות המפעל הזה ותודיעו לנו, כמה תלמידים אתם מוכנים לאכסן.
לתשובתכם המהירה הננו מחכים".

גם שליחות, גם "עובדים זרים" היש שילוב טוב מזה?

ומה אתם אומרים על זה? (תשובת  רמת רחל לפניה של בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף) מיום 26.4.60

"הנדון: טיול בית ספרכם ולינה במשקנו

ח. י.
לצערנו כל שטח רצפה שאפשר לנצלה, כבר תפוסה עד סוף יוני וגם זה בתנאים לא טובים ביותר.
צר לנו על שאין באפשרותנו להיענות לכם מפני שאחרים הקדימוכם.
אתכם הסליחה"

וב-1960 ראובן קריץ מודיע למשק שכתה ט' עומדת לצאת לטיול ל-5 ימים ולכן הוא מבקש לא לסדרם לעבודה ו…לפי החוק צריך מלווה על כל 10 ילדים ומאחר ובכתה 57 ילדים, ובית הספר ינהג מנהג ליברלי במיוחד, הרי שתל יוסף צריכה לתת מלווה אחד. וזה לא נגמר בזה, כי להסעת הילדים עם המלווים (60) ידרשו 2 מכוניות מהקואפרטיב ובית הספר לא יוכל לעמוד בכך, הוא מבקש מתל יוסף משאית – "כמובן תמורת תשלום ההוצאות – דבר זה עשוי להוזיל את הטיול בכמה מאות לירות…."
התשובה של מוטל: "לתשובה למכתבך, על להודיעך שלא נוכל לספק מכונית משא לטיול של כתה ט. ברשותנו רק מכונית משא אחד המשרתת כל ענפי החקלאות. מובן מאליו שאנחנו נתן מלוה לטיול הזה…"

וכך, פניה אחר פניה. תודה אחר תודה. השנים נוקפות, הבקשות נערמות בתיק והרושם המתקבל הוא שבארץ ישראל לא עשו דבר אלא טיילו וטיילו וטיילו וכולם רצו לבקר בתל יוסף.
מתי עבדתם ולמדתם חברה'?

אבל, לא הכל סוגה בשושנים.

מכתב של בלומה מ-10.7.1957:

"לכב' מזכירות תל-יוסף
שלום!
ביום שלישי לפנות ערב הגיע כאן הטיול מתל-יוסף חברת "נבטים" וכמה חברים. כמובן ששמחתי מאד להפגש עם מכירים במקום כה מרוחק מהבית. ביום רביעי לפנות בוקר המשיכו בדרכם. בארוחת בוקר ניגש אלי חבר עין-גדי שהוא האחראי לאכסניה, ואומר לי את יודעת? השאירו כאן 5 נערים מהחברה בתור עונש. העמדתי עליו זוג עיניים. לא רציתי להאמין. הלכתי אחר-כך לראות אותם. ראיתי רק שנים, יתר השלשה (ככה הם ספרו לי) הלכו ברגל. בלי מים ובלי אכל בחום כזה בערבה. אם יקרה משהוא חו"ח מי יהיה אחראי א' או משק תל-יוסף? אני שמעתי רק את הנערים. איננני יודעת עד כמה הם אשמים ובמה הם חטאו והפרו את המשמעת, כי צריך תמיד לשמע את שני הצדדים. אבל זאת היא דרך של חנוך ועונש. להשאיר נערים במקום שקשה להשיג תחבורה בשביל להגיע לישוב קרוב. להשאיר אותם בלי כסף מים אוכל ובגדים. אני מאד מתפלאה על ג', ג' ש' וגם משפחת ב' צ' שהם כל כך בקלות ובמצפון נקי השאירו אותם והמשיכו בטיול. מה היתה הגבה של החברים האלה שנסעו לוא היו משאירים את ילדיהם שלהם כאן בצורה כזאת?
אולי א' צדק אבל את החשבון הסופי עושים בבית. כלם כאן על המקום היו נדהמים, ואיזה רושם זה עושה?
בצהרים הערים אכלו במשק, כי הם עבדו כאן. לפנות ערב כנראה נסעו. ואני מקוה שגם היתר יגיעו בשלום. אני מצאתי לנחוץ ולחובה לכתב לכם על זה.
אני מרגישה טוב וממשיכה לבעבודתי. בסוף החדש אני מקוה לחזר הביתה. ד"ש לדוד וליתר בני המשפחה.
שלום ובב"ח בלומה"

ועכשו, הצד השני (לא תיקנתי ולא ערכתי. כך נכתב):
11.7.1957
לכב' מזכירות האיחוד, הנדון בענין 5 חברי שהופקירו בטיול מתל יוסף למצדה ועין גדי בגלל ענין פעוט הדבר היה כך כאשר הגענו לעין גדי ירדנו מהעותו והלכנו להתרחץ במעין עם כל החברה אלא שבחזה נאלצנו לחזור לעין גדי לבדנו מפני שמדריך הטיול א' הודיע לצאת ולהתחיל להתלבש התלבשנו והתחלט ללכת קצת בדרך חכינו אולי הם יגיעו אחרינו  וכשרעינו שאף אחד לא בע אחרינו חשבנו שעברו אותנו בדרך אחרת והחלטנו להתקדם במהירות הגענו בשלום אך לא מצנו אף אחד התברר שהגענו ראשונים לפני כולם חכינו להם חצי שעה וכשחזרו הודיע לנו המדריך א' לדאוג לטרמפ בשביל להסלק הביתה כלומר לתל יוסף.
אנחנו לא לקחנו את הדבר ברצינות היות וידענו שאף מדריך לא יהיה משוגע להשאיר 5 חברי שאף את המקום לא מכירים בלי אוכל למבד המזון שנתנו בשביל ארוחת בוקר אך בבקר התברר שהדבר נעשה ברצינות גמורה. הורידו אותנו מהאותו בכח אך החברה לא אשימה מפני שא' מדריך הטיול איים על החבר שאם 5 החברים לא ירדו נחזור הביתה בלי טיול החברה היתה זקוקה לטיול הזה עד כדי כך שהיו מוכנים לסלק גל אחד העושה המעשה הפשוט ביותר רק שמדריך הטיול יהיה מבשוט ולא להחזירם הביתה. אנחנו 5 חברי התפזרנו 2 הלכו בכיוון בלתי ידוע נשארנו 3 אחד נסע לבאר שבע נשארנו שניים נסינו לעצור טרמפ אך לא הצלחנו החלטנו להשאר בעין גדי ולעבוד עד שיזדמן טרמפ לאותו יום אחרי העבודה הזדמן לנו טרמפ לסדום ישנו בסדום בלי אוכל ובלי שמיכות בקיצור הגענו איך שהוא לתל יוסף העיקר שנשארנו יום בלי אוכל
אנחנו מבקשים בכל תוקף ובחל לשון של בקשה שלא תזנחו את הענין הנ"ל כי זה ענין רציני מאד כי מי יודע מה היה גורלינו בזמן שהלכנו בלי לדעת לאן אנו הולכים במקרה היינו את הגבול בטעות אז תל יוסף היתה נכנסת לצרה כי המשק אחראי ולבסוף אנו דורשים בירור עם המדריך א' במזכירות האחוד.
בכבוד רב
שלום"

לא מצאתי את ההמשך. האם היה בירור, מה חשב המדריך ומה היו המסקנות?
אם אמצא, מבטיחה להביא המשך.

ולבסוף, בקשה שכבר בוקשה ומבוקשת פעם נוספת.
אנחנו זקוקים לסיוע בסריקה. אני יודעת שזה נשמע מפחיד, אני מבטיחה שזה לא כואב – שווה לנסות ולהתנסות. לא נדרש ידע במחשב – להפך, המתנדב/ת יזכה לקידום ופתיחת עולם מופלא של מחשבים. אנחנו נלמד, נסייע והתמורה בעשייה.
אפשר לפנות לאמיר רוכל, אברהם צור, נחמה (משי) בר-ניסן בכל דרך שתמצאו.

אז שתהייה לכולנו שנה טובה

שלכם,
נחמה

:קטגוריותUncategorized
  1. נירה
    ספטמבר 26, 2012 ב- 1:48 pm

    נחמה, מרתק ומקסים, כרגיל !!

    ד.א. ראובן קריץ, זה הסופר?

    נירה

    • ספטמבר 26, 2012 ב- 5:03 pm

      כן, זה הסופר, שהיה אז במולדת. אני חושבת שתקופת מה היה מנהל בית הספר. בזמני הוא היה מורה לספרות והיה מורה נפלא.

  2. אמיר רוכל
    ספטמבר 27, 2012 ב- 7:00 am

    נחמה שלום
    ברוך שובך עם הלוג שלך. מענין מאד להזכר בעבר הרחוק שכבר לא כל כך זוכרים.

    בברכה
    אמיר

  3. יצחקי
    דצמבר 7, 2012 ב- 9:57 pm

    התמונה שצילמתי

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: