ראשי
> Uncategorized > כתבו עלינו
כתבו עלינו
את ההתרגשות של חג המשק עדיין לא עיכלתי וכמובן גם לא עיבדתי, אז עליה אכתוב ברשומה הבאה. אבל,
לא יכולתי ,שלא לשלוח לכם את מה שהתפרסם ב- Ynet על התזמורת שלנו, לטובת אלה שלא "מבלים", כדרך חיים, ברשת.
הפעם, חלקי קצר, ונתתי את הבמה ל"שחקן זר" בבחינת ו"ישחקו הנערים לפנינו" – הכותב הוא עיתונאי, הבן של גינה מן (קימלמן), אחותן הגדולה של שרהלה' קרן ומאירה שחר, שעברה לבית השיטה בפילוג הידוע.
אז בקיצור, תלחצו על הקישור הבא ותוכלו להנות גם אתם ממה שמספרים על התזמורת שלנו .
תקראו ותהנו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4135819,00.html
יהיה המשך, מבטיחה
נחמה (משי) בר-ניסן
:קטגוריותUncategorized
סיפורי ארכיון 
היי!
גם אני הבוקר העברתי למקורביי את הקישור לכתבה זו והסתקרנתי לדעת מי הכתב המפרגןוהמרחיב בתמונות ובפרטים.
תודה לך על המידע ומחכים לרשמייך מהחגיגה.
צפירה
כל הכבוד לתזמורת תל-יוסף ולפרסום.
לנחמה שלום,
כותבת הכתבה היא גינה, שהיתה כיתה אחת מעלי ואחותה מאירה היתה החברה הטובה ביותר שלי בהיותי עדיין חברת תל-יוסף (בטרם עברתי לקיבוץ עין-גב, כשנישאתי לאברהם יינן ז"ל) והייתה זאת אני שליויתי אותה ללידתה את בכורתה דגנית, כי בעלה, צבי, היה בדיוק באיזה כנס בדגניה כשהצירים תקפו את מאירה….
מאוד ריגשה אותי כתבתה של גינה על התזמורת – כשכמו כולם זכורה לי לטוב ואני אפילו שירתתי ביחד עם עוזי עילם, כשהוא עדיין שירת בגדנ"ע (ואני הייתי פקידה ראשית במחנה בגבעת אולגה ועוזי גם ניגן שם במאורעות חגיגיים והיינו מאוד מיודדים והוא אפילו נתן לי מתנה בעת שחרורי – מטר למדידת הסריגה המרובה שהיתה מעשה ידי להתפאר…)
נוח שדמי, עליו השלום, היה חבר קרוב שלי כשעבדנו ביחד ברפת ולא פעם ביקרתי אותו עם רעיתו עליזה כשהגענו לירושלים.
כך שמכל הסיבות הכתבה על תזמורת תל-יוסף היתה מאוד מרגשת ומזכירה נשכחות.
אני לא ניגנתי בה אבל הייתי אחת מיני מעטים שזכתה ללמוד לנגן פסנתר אצל המורה צבי רוזנשטיין – ומה רבה היתה תמיהתי, כשבאתי לבקר את קיברו של אברהם ז"ל במלאת שנה למותו, ראיתי שאותו צבי רוזנשטיין קבור בקבר על יד קיברו… מה יותר משונה מזה?
הוא בילה את שנותיו האחרונות בחיפה, בבית אבות, ופגשתיו לעיתים באוטובוס כשהוא היה ממשיך לשאול אם אני מכירה מישהו שרוצה ללמוד פסנתר? זה כבר היה אצלו רפלקס מותנה.
אולי את לא זוכרת אותי – כאחותם של אמנון וחגית רותם – אבל אני זוכרת אותך ואת הוריך היטב ועוד יותר את לאה אחותך שהיתה בת כיתתה של אחותי חגית.
אני מאוד מעריכה את מה שאת עושה עבור המשק ומודה לך על משלוח הבלוג שלך לביתי בחיפה.
שנה טובה וחג שמחת תורה שמח, תמר יינן.
שלום תמר,
תודה על התגובה המפורטת והמפרגנת.
גם אני רציתי לנגן על פסנתר אצל צבי, אבל כנראה לא הייתי מספיק כשרונית ולכן הופניתי לתזמורת וניגנתי על חצוצרה במשך 6 שנים, וכך זכיתי להמנות על חברי המוסד המפואר הזה.
רק תיקון קטן, הכותב הוא בנה של גינה ולא גינה עצמה.
נחמה
ברצוני להגיב על המכתב של ילדי כיתה ד' האמיצים –
יכול להיות שהיו אלה ילדי כיתתי כי אני זוכרת את המורה שלנו, ישראל (לא זוכרת את שם משפחתו) שהיה מכה אותנו בסרגלים על הידים ויום אחד, יעקבלה רוזנפלד לא התקשה לשכנע אותנו למרוד בו, ללבוש בגדי ים וללכת לשחות בבריכת (מי הבוץ) של עין חרוד…
כשישראל המורה בא לכיתה הריקה, הוא מצא בה רק את נתן דובז'ינסקי ז"ל, שהתעצל להצטרף אל המורדים ונאלץ לספר למורה לאן ברחנו.,
לאחר שעה קלה ראינו את ישראל המורה, אוחז בידו של נתן על שפת בריכת עין חרוד, והיחידה שלא הספיקה לברוח מפניו היתה קוקה אהוביה והוא הפליא בה מכותיו.
אני לא מבינה בכלל איך ההורים של כולנו לא התלוננו עליו, כי ברגע שעברנו ללמוד בבית הספר המשותף לעין
חרוד ולתל-יוסף, מנהלו, חיים שפרוני, הודיע לו נמרצות שבבית הספר שהוא מנהל מורים אינם מרביצים לילדים!
אותו ישראל ומשפחתו נאלצו לעזוב את הקיבוץ לאחר שבנם לחץ בטעות על הדק האקדח שהיה בביתם ובשגגה הרג את חיים שמרגד, בנם המנוח של רבקה ואפרים שמרגד, שליבם לא עמד להם בצערם הכבד וגם הם עזבו לאחר זמן את המשק. זה היה מקרה טרגי שגרם לצער כבד ולכאב לב לכל חברי המשק.
מצטערת שכתבתך המקסימה גרמה לי דווקא להיזכר בסיפור עצוב אבל אלה הזכרונות שצצו בראשי בעקבותיה.
להישמע, תמר (רתם) יינן
שלום, תוכלו לעזור לי בבקשה להשיג את יעקב מורג? תודה עדי 053-6263064