ראשי > Uncategorized > איך זה קרה

איך זה קרה

שלום לכם,

הימנון תל יוסף:

הָיֹה הייתה ביצה
הָיֹה היו קוצים
עלו לשם החלוצים
את הביצה מהר ייבשו
ובמקומה עצים נטעו
שדות חרשו, כרמים שתלו
ואת המשק בשם קראו
בשם יפה, של הגיבור
גיבור יוסף טרומפלדור.
ומני אז,
י"ב כסלו
יום הולדת לתל יוסף
יישמח בהם (?) גדול וקטן
מבית הספר ועד הגן.

גדלנו על השיר הזה. הוא היה חלק מרפרטואר השירים שלנו, מילדות עד זקנה ושיבה; מאליו התקבע כעובדה קיימת ואמת מוחלטת. זוהי ההיסטוריה שלנו. הייתה ביצה, באו החלוצים, ייבשו את הביצה ובמקומה הקימו את תל יוסף. בהתחלה למטה ואחר כך למעלה. היה קשה אבל כדאי וכמו שאמרה מלינה מרקורי בסרט "רק בימי חול", כשהיא מסיימת לספר את גרסתה לסיפורי התנ"ך "…ובסוף כולם הלכו לים".
אז האם זה באמת היה ככה? או אולי קרוב לזה?

ההיסטוריה קצת יותר מסובכת. מלאה פרטים ושינויים ובכלל לא דומה לשיר; אבל האם זה חשוב?
אולי לא, אבל אני הולכת לסבך אותכם בסיפור האמיתי. טוב, לא מוכרחים ללמוד את כל זה בעל פה. המבחן יהיה רק בסוף השנה, ויש מספיק זמן ללמוד את החומר, וגם מי שלא יעבור, לא ישאר כיתה.

ועכשיו, הערה קצת ארוכה ולא מאד חשובה: כל אחד מאיתנו אסף, בימי חייו, אי אלו שריטות. לעתים הן גנטיות, לעתים נאספו בדרך אבל הן ישנן לכולם. יש מי שנלחם בהן; יש מי שהשריטות נלחמות בו ויש כאלה שמשלימים איתן וחיים עִמן בשלום. אני שייכת לאחרונים. חיה בשלום עם שריטותי, זורמת איתן ומנווטת את חיי במידת האפשר ללא מאבק בחסר סיכוי. אני רואה בהשלמה הזאת רבותא רבה כי לא תמיד הייתי כזאת.
דוגמא? בבקשה. בילדותי, חלום חיי היה לנצח את אריה לוין במכות וכמו שאתם בוודאי מבינים, תמיד חטפתי. אחרי נסיונות כואבים, רבים מספור, הבנתי שהמאבק חסר סיכוי, ולא רק שהוא חסר סיכוי, הוא גם הופך לאכזרי יותר. היום אני מבינה, יותר מהר, בלי הרבה יסורים, איפה ובמה שווה להלחם ואיפה לוותר מראש כי זה חסר סיכוי. כך גם בגנטיקה.
טוב, אני יודעת שהאנלוגיה דפוקה, אבל זאת האסוציאציה שעלתה לי בראש.
אחת השריטות שלי היא חיפוש פרטים לא חשובים בעליל והכנסתם למסגרות (רצוי מרובעות), פירוק הנושא, הכנסתו לטבלאות, תרשימי זרימה, ציור של ציר זמן ועוד כהנה מעשים לא נשלטים ולא מועילים.
אם פעם נלחמתי בשריטה הזאת ונסיתי לשרש אותה, הרי שבשנים הבאות, למדתי לחיות אתה בשלום. השלמה זאת חָברָה לעוד כמה תובנות במדור ההשלמות ובינהם התובנה שכנראה, לא אהיה עוד פעם צעירה והשלמה עם שערי האפור (הפסקתי לצבוע); התחלתי לחבב את הקמטים הגדולים והקטנים שלי (שרכשתי ביושר) והבנתי שיש דברים שהם חזקים ממני ואין טעם להיאבק בהם. וכל זה בא, כדי להסביר, למה אני מיגעת אתכם בפרטים הבאים.

השיר של עליזה לונדון, ההימנון של תל יוסף, הוא אחלה שיר, מרכיב מרכזי ב – D.N.A. שלנו, אבל ממש לא נכון. לא שאני רוצה לנפץ "מיתוסים" אבל זה חזק ממני. הוי, הפרטים הקטנים והלא חשובים…..

קראתי ספר נפלא (כבר הזכרתי אותו פעם), "ראשית" שמו. כתב אותו שלמה רייכנשטיין, שהיה בגדוד העבודה, בימיו הראשונים ועלה לתל עם חברי תל יוסף ועין חרוד, ואחר כך עבר לעין חרוד עם הפילוג הראשון ושם גם נפטר מאולקוס, לא לפני שהשלים כתיבת שני ספרים, שאחד מהם הוא הספר המדובר. לאוהבי תל יוסף שווה לחפש אותו, את הספר, לקרוא ולתהות למה לא ידענו עליו.
הספר מתאר ומספר, כמעט אחד על אחד, רק עם שינוי שמות, את שהתרחש בימיה הראשונים של תל יוסף ועין חרוד שהיו קיבוץ אחד בראשיתם על התל.
הוא מספר על הקשיים, התקוות, ההצלחות, היאוש והכישלונות, המחלוקות והויכוחים המרים שקרעו את הישוב לגזרים.
הכתיבה יפה, הסיפור קולח וקל מאד להכנס לתוכו ולהיות חלק ממנו, במיוחד, כשלא קשה להדביק את הדמויות הפיקטיביות לדמויות שאנו מכירים מחיינו.
אבל אם הספר הוא כמעט ביוגרפיה של תל יוסף, אז איפה האידיליה של "הָיֹה הייתה ביצה…"?
או, הנה באים הפרטים. כל כך הרבה מצאתי מהם. כל פיסת נייר נשמרה, כל תביעה, משפט ופסק דין (והיו כאלה הרבה), כל רשימת אינוונטר, כל שלב בחיים נרשם, תועד ונשמר ועל הכל אספר. לעתים יותר ולעתים פחות אבל מהקורס הזה, תצאו יודעים .

לפתיחה, אני רוצה להביא לכם רשימת "ציר זמן" של התרחשויות חשובות בחיי הישוב.
מצאתי את הרשימה ללא שם הכותב, ואביאנה  בשם אומרם. אינני יודעת מיהו "אומרם", אבל יש בארכיון מסמכים שמאמתים את מה ש"אומרם" כותב והנה הרשימה:

"שלבים בתל יוסף י"ב כסליו תרפ"ב – י"ב כסליו תרצ"ב
תר"פ – תרפ"ב

  • יסוד הגדוד: בי"א אלול תר"פ, 1/2 שנה לאחר מותו של יוסף טרומפלדור נוסד גדוד העבודה.
    מטרתו:  בנין ארץ ישראל ע"י קומונה כללית של העובדים העברים בארץ ישראל ע"ש יוסף טרומפלדור. מיסודותיו: אחוד הכפר והעיר, חרושת וחקלאות, לעמוד לרשות ההסתדרות בעבודת הבניין וההגנה, השוואת תנאי החיים בגדוד וצבור הפועלים.
  • הליכה לנורית: בי"ט אלול תרפ"א עלו 75 מחברי הגדוד לנוריס, תקעו את אוהליהם ע"י מעין חרוד.
  • תל יוסף: בי"ב כסליו תרפ"ב שלח הגדוד פלוגת חברים ממגדל לשטחי מזרחה מעין חרוד לרגלי הגלבוע. תקעו את אוהליהם על גבעה שנקראה בפי הערבים תל שיך-חסן וקראנו למקום תל יוסף ע"ש יוסף טרומפלדור.
    בז' באדר תרפ"ב הונח היסוד לרפת. נקנו הפרות הראשונות. מדי שנה נהגנו ביום זה לחוג את יום החלב. היינו אוכלים מאכלי חלב, מפרסמים דיאגרמות ורשימות על הרפת. בשנה זו קבלנו את הטרטור הראשון מקפא"י – קופת פועלים ארץ ישראלית.

תרפ"ג – תרפ"ד

  • החלוקה: עין חרוד ותל יוסף נוסדו ע"י הגדוד. שכנו בשני מקומות והוו משק אחד שהתנהל ע"י ועדת סדור משק משותפת. עקב המצב הכלכלי הקשה במשק ובגדוד ואי נתינת תקציב ההתיישבות בזמן, חוסר ספוק מההתפתחות האטית והקשיים הכלכליים והארגוניים ועזרה בלתי מספיקה מצד הגדוד, התעורר ויכוח על מקומו של המשק בגדוד. הויכוח הסתיים בחלוקת המשק לשניים ועזיבת עין חרוד את הגדוד. בתל יוסף נשארו 220 חברים.
  • אחרי החלוקה רכשנו צריפים מהצבא בג'נין והקימונו מחנה של צריפים.
  •  הובאו פרות מטרנסילבניה, סוסים וסוסות מהונגריה, טרקטור דינ…(גרמניה).
    עובדה תכנית בסוס המשק לתרפ"ח.
  • בתרפ"ד הכנסנו את ענף הצאן למשק. הובאו הפרות הראשונות מהולנד.
    ניסיונות לנטות מחנה אהלים על גבעת קומי. המו"מ עם הערבים טרם נשלם והיינו נאלצים לרדת בחזרה. זרענו כ- 4 אלפים ד' סדרנו גן ל 160 ד', נטענו כ-200 עצי סרק.

תרפ"ה

על ראש גבעת קומי הקימונו מחנה צריפים לילדים (מול חדר האוכל של עכשיו למעלה למעלה) פרודוקטים ומים הובלנו לשם בעגלות או על חמור ברכיבה.

סדרנו חשמל לנקודה למטה עם מנוע עצמי שהניע גם מכונות לנגרות, מגרסה ובהמשך הזמן גם מים לנקודה העליונה בקומי. סודרה גם מקלחת חמה. פנסי השמן האירו את המחנה עד הגלבוע. בצריפי הדירה ובכל המוסדות היה אור חשמלי.
שטח הגן הגיע אז ל-200 ד'.
נקבעה תחנת תל יוסף.

 תרפ"ו

ראש השנה חגיגת 5 שנות קיום הגדוד. יותר מאלפיים משתתפים. חגיגה שטרם ראו כמותה בצבור הפועלים בארץ. תערוכה של הגדוד.

מוצאי החג מועצה כפולה של הגדוד. בה התגבשה (בפי אלקינד) הטנדנציה (טֶנְדֶּנְצְיָה – מגמה של התפתחות בתחום הכלכלי, החברתי, הפוליטי וכד';) לפוליטיזציה של הגדוד, שהביא בהמשך הזמן לפירוד בגדוד ועזיבת השמאל את הגדוד ותל יוסף.

העברנו קו מים מתל יוסף מטה לצריפי הילדים על הפסגה בקומי. קנינו את הפרות הגזעיות הראשונות. את הרפת סדרנו באחת החצרות בתוך כפר קומי הערבית. הנחנו יסוד לרפת בטון – הבניין הראשון הקבוע בנקודתנו החדשה – רפת א'. בהנחת היסוד השתתף ד"ר חיים ויצמן. בחגיגה לכבוד המאורע על גבעת קומי נוכחו ד"ר ויצמן ונכבדים ערביים מהסביבה.
נטענו 100 ד' כן בקומי – כרם א'.
זרענו 101 ד' תלתן. התחלה.
נוסדה התזמורת.
מספר החברים 245. 40 ילדים.

תרפ"ז

הפירוד מהשמאל הקשיים שהופיעו בגדוד ובמשק החלוקה עם עין חרוד, העלייה הרביעית עם האידיאולוגים שלה, הגבירו בגדוד טנדנציות של ליקבידציה (חיסול) שגברו בייחוד אחרי שמועצות הגדוד קבעו עמדה פוליטית עצמאית לגדוד. הויכוחים נגמרו עם עזיבת השמאל את הגדוד.
65 חברים מהשמאל עזבו את תל יוסף.
התחלנו להקים בתי דירה בקומי. נטענו חורשת האורן שע"י הוואדי הגובלת בינינו ועין חרוד. התחלנו בנטיעות מחנה.
נטענו 200 ד' כרם לרגלי הגלבוע – כרם ב'.
הוחל בבנין 3 קווי השקאה מרכזיים:
קו הגלבוע שנמשך עד פרדסי עין חרוד. לאורך של 2600 מטר בערך.
קו קומי נמשך לאורך מדרוני קומי עד המשק שלנו – ארכו 4500 מטר.
תעלת "פ" שמובילה את מי רוחניה לבית אלפא. ארכה כ-4200 מ'.
8.12.1926  הפרות הועברו לרפת א'.
ראשית בוא ההורים למשק. מספרם 6
קנינו מכונת חצץ ומכונות לתעשיית מרצפות ורעפים.

תרפ"ח

עזיבת המושבניקים, החלוקה עם עין חרוד ועזיבת השמאל עם כל תופעות הלוואי שהיו כרוכות בזה גברה אחריה הריאקציה בין החברים שנשארו במקום. היו שראו את מקור כל הצרות בצורת המשק הקיבוצית. רצו לעבור לחיי בודד. ראו את עתידם במושב עובדים. בראשונה  ניסו להשפיע בכוון של הפיכת המשק למושב, אח"כ להשיג חלק מהשטח לשם יצירת מושב. לבסוף נאלצו לעזוב את המקום. המרכז החקלאי התערב באופן פעיל בעניין זה. כ- 30 חבר עזבו את המקום. חלק מהם התיישב בכפר ויתקין שבעמק חפר.
נגמר בנינם של 36 חדרים מבטון, הראשונים בתל יוסף.
באו החברים מכפר גילעדי ותל חי.
באו החברים מקב' מחנה רחובות.
העברנו את הילדים מהצריפים שעל הפסגה בקומי לבתים בנקודה הקבועה.
זרענו 45 ד' תלתן
נגמר בנינה של רפת ב'
מלחמה עם המוסדות על הבטחת קרקע, מים ותקציב בסוס ל-120 משפחות.
העברנו את הלול לקומי לבנינים קבועים.
יהודה רזניצקי השליח הראשון מאתנו בשליחות ההסתדרות לצ'כוסלובקיה.
נוסד הקבוץ המאוחד. (אחוד קבוץ עין חרוד עם קבוצי העליה החלוציים והשומר הצעיר).

תרפ"ט

בראשית השנה עבר חלק גדול של החברים והאינוונטר לקומי.
העבירו את החלק הבריא של הרפת.
עם המאורעות באב, עברו כולם לקומי. 12 חברים ירדו לשמור על הצריפים שנשארו.
חתמנו חוזה זמני עם ההנהלה הציונית. נכנענו להחלטה על קבלת תקציב ביסוס ל-90 משפחות, אדמה ומים ל-120 משפחות עם הבטחה להחיש את נתינת התקציב ל-90 המשפחות ובמשך הזמן להוסיף את המכסה ל-120 משפחות. שתי ההבטחות לא נתממשו.
זרענו  דונם אספסת לנסיון.
הגדלנו את שטחי המספוא (100 ד' תלתן)
בי"ב כסלו חגגנו ברפת ב'
הוחל בבנין רפת ג'.
סדרנו רהיטים ל-60 חדר.
שוב מאורעות הדמים.
החלטנו על אחוד הגדוד עם הקבוץ המאוחד.
בציר ראשון בכרם א'

תר"צ

נוסד סניף "הפועל"
בנינו 2 בתי ילדים
סדרנו גדר בטחון מסביב לנקודה
התחלנו לסדר כביש לרכבת
נטענו אשכוליות ליד המחלבה ומכון המים המשותף
בית החולים המרכזי עבר מעין חרוד למטה איפה שנמצא מראשית עליתנו לנוריס באהלים ובצריפים לעפולה.
מועצת הקבוץ ביגור אשרה את האחוד של הגדוד עם הקבוץ המאוחד.
באה העלייה החמישית
החל הבציר בכרם ב'
הכנסנו טלפון
קנינו את האוטו הראשון
קנינו טרקטור על גלגלים "אינטרנציונל"
הנחנו צינור מתעלת קומי לכרם א', כמו"כ קווי השקאה לשטחי הגן ועצי הפרי.

תרצ"א

העברנו את הילדים לבתי הילדים
הונח יסוד לבית ספר במקום.
י"ב כסלו חגיגה לכבוד העברת הילדים וחנוכת הכביש לרכבת.
הקימונו את מכון המים המשותף לנו ולעין חרוד.
זרענו 34 ד' אספסת.
נקבעה תחנת רכבת בשם "תחנת תל יוסף" מול הנקודה.
בנינו בית דגירה.
הקימונו את רפת ד'
קנינו טרקטור על  שרשרות "קטרפילר"

תרצ"ב

נטענו 50 ד' פרדס לרגלי הלבוע.
התחלנו בנסיון לקצור בקומביין (הראשון בארץ)
בנינו את המחלבה לצרכי הצאן והרפת."

עד כאן דברי "אומרם". אז היה קשה? מאד! הצליחו? מאד! עובדה, כבר 90 שנה אנחנו במשחק.
טוב, לא תמיד באותה מתכונת, ואפילו מצולקים פה ושם, אבל עדיין קיימים ויותר מזה.

אולי הייתי צריכה לפרסם את הרשומה לקראת י"ב כסלו, אבל מצאתי אותה עכשיו וכל כך רציתי שגם אתם תקראו אותה. זה מה שנקרא "חוסר יכולת לדחות סיפוקים"

אז שיקרו לכולנו רק דברים טובים ונשמע רק בשורות טובות.

                                                                                      שלכם

                                                                                                 נחמה (משי) בר-ניסן

:קטגוריותUncategorized
  1. יעקב מורג
    יולי 19, 2011 ב- 6:33 am

    רשימה מאוד חשובה, חלק מהאינפורמציה של השנים האחרונות מאותו ספר, תצויין בסרט העלייה לתל שיוקרן בחג ה90 לתל-יוסף. אני מקווה שהשתחררת מהשריטה של אריה לוין …

  2. עלי
    יולי 19, 2011 ב- 6:33 pm

    נחמה
    את לא חייבת לותר על חלום חייך, חכי רק עוד 15 שנים אולי עוד שנתיים ותוכלי להרביץ לאריה.
    עלי

    • יולי 20, 2011 ב- 12:32 pm

      הי עלי,
      כמו שכתבתי – השלמתי. היום יש לי חלומות אחרים.
      נחמה

      • יולי 27, 2011 ב- 5:37 pm

        למה להרביץ לאריה, בזמני היה ילד טוב (הייתי ילד חוץ בסוף שנות ה 50 והחבר הראשון של רותי יזהר)
        גם התנהג יפה בשרותינו ביחד בצנחנים, אז נא לא להכותו
        ספור נחמד ומעניין, תודה עליזה
        עמי לוינסקי-קאופמן

  3. אוגוסט 22, 2011 ב- 7:16 am

    הסיפור האמיתי שלך החזיר אותי לשנו לימוד בתואר ראשון שלי מלפני כמה וכמה שני טובות.. אז בדיוק למדתי קורס "פוליטיקה ישראלית" עם מצה מעולה (לא אגיד את שמו) הוא היה פשוט כזה מעולה שהוריד לי את הממוצע עם ציון ה"טוב" שלו בדיוק ביום ההולדת שלי .. לכן אני כל כך שמחתי לקרוא את הסיפור אבל לא יכולתי לעצור כי הוא מאוד מעניין ויש בו הרבה דברים חדשים 🙂

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: