ראשי > Uncategorized > בית הספר המשותף – החלום ושברו

בית הספר המשותף – החלום ושברו

מהלך חיינו רצוף זכרונות, חלומות, תקוות ואכזבות.
לא צריך להיות פילוסוף או אשף ניסוחים כדי להגות משפט "מחוזי" כזה, אבל, רבות מהקלישאות השגורות בפינו, יסודן באמת ובמציאות, ואנו, בשימוש הרב בהן, הופכים אותן לקלישאות.

היום, נעלה  על ראש שמחתנו או עצבוננו את "בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף", ה"זקן" הזכור לטוב, שלכל אחד מאתנו זכרונותיו הטובים או לא; אכזבותיו או הצלחותיו; נקודת הזינוק להמשך או קיבוע מקומו האישי במרחב הציבורי.

אני מנסה לדלות זיכרונות פרטיים של בית הספר שלי (זה היה כל כך מזמן). הם עולים לי בחלקים, קרעי קרעים, עם שוליים פרומים, שונים זה מזה ועם זאת שייכים זה לזה. כמו פיסות פאזל ישן, אני מנסה לחבר אותם אחד לשני כדי להגיע לכדי אחד שלם והזיכרון מתעתע בי. אני מנסה להצמיד זיכרון לגיל או תקופה ומבלבלת ביניהם בלי הכרה.
הזכרון הוודאי השזור כחוט השני בכל קטעי, שברי ופירורי הזיכרונות מבית הספר הוא ההיבט החקלאי; הקשר לטבע, לעבודה, לשילוב של הלמידה עם תפיסת העולם הקיבוצית; לחשיבות שניתנה למרכיבים השונים בהקשר של לימודים מול צרכי המשק (עיין ערך 10 ימי גיוס  בסוכות, לקטיף אשכוליות ראשון – האנגלים אוהבים אשכוליות בוסר). ולא אמרתי כלום על שעתיים עבודה כל יום אחרי הלימודים ורק אחר כך הכנת שעורים (למי שהכין).

ומה העלה את הנושא הזה דווקא עכשיו? או, הנה ההקשר:

ביום רביעי האחרון, כשגמרתי את מכסת ההתנדבות שלי, הלכתי לשתות קפה אצל תמר (בת דודתי, שמגלה כלפי רכות וחסות עוטפת, למרות שגם ב"טלטול" לא תוציאו ממנה הודאה בצד הרך שלה).
תמר סיפרה לי על "השערוריה התורנית"  – ביטול "חג המחזור" של השנה.
להפתעתי, למחרת, הנושא פורסם בעתון "הארץ" ומי שלא קרא, מוזמן להכנס לקישור בסוף הרשומה ולקרוא בעצמו.

מי מאתנו לא זוכר את החג הזה, עם התכנית שמכינים, וההצגה, וקבלת הספרים (אנחנו קיבלנו את הספר של שופמן ואצלי הוא שימש לייבוש פרחים שיצאו באיכות מעולה במיוחד), והנאומים המשמימים והאווירה  החגיגית ו…אכן סיום תקופה. והנה, השנה, בגלל משובת נעורים, החג בוטל.

לכתבה ב"הארץ" קראו "מיצג ונדליסטי של תלמידי תיכון מסעיר את עין חרוד" ולהלן קטע קצר מתוך הכתבה  עם הצגת צד בית הספר וצד התלמידים:
"(…..) "חציית קווים" – כך הגדירה הנהלת בית הספר "עמק חרוד" שבקיבוץ עין חרוד את המחזה שנגלה לעיני הבאים בשער בית הספר לפני 11 ימים. אל תורן הדגל נקשר חמור ולידו תרנגולות כפותות. בחצר בית הספר פוזרו אבטיחים מנופצים ודגים מתים. על מבני בית הספר נתלו "מודעות אבל" ועליהן נכתב: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותו של בית הספר הקיבוצי".

לדברי תלמידים שהיו שותפים בסוד הכנת ה"מיצג" מדובר היה ב"תעלול" שנועד להעביר מסר מסוים שלפיו "אנחנו למעשה תלמידי המחזור החקלאי האחרון, מאז הוקם בית הספר לפני יותר מ-80 שנים". בית הספר עמק חרוד הוקם ב-1927 והיה בית ספר קיבוצי במשך עשרות שנים. כעת הוא משתייך לרשת "הרב תחומי" של "קבוצת עמל". בשנים האחרונות הצטרפו לבית הספר גם בני מושבים ויישובים קהילתיים מתחומי המועצה האזורית גלבוע. בשנה הבאה יעבור בית הספר למבנים חדשים, ומבנים היסטוריים רבים יפסיקו לשמש אותו. במקביל, בני הקיבוצים כבר לא יהיו רוב בקרב התלמידים (…)".

אני בוודאי מקימה עלי עדת מקטרגים, מי אני, שלא שייכת למקום, שומעת רק צד אחד, מעיזה לקום ולהביע דיעה (חס וחלילה, דעה שיפוטית), אז זהו שלא! אני רוצה להביא את סיפור הקמתו של בית הספר באותם ימים תמימים ומלאי אמונה בצדקת הדרך.

באבחת מקלדת ומסע בזמן נעבור להצעת תכנית לבית-הספר המשותף לפני הקמתו, וכך נאמר:

"תכנית לבית-ספר חקלאי
מבא (כך במקור) בית-הספר העומד להוסד מיועד לנוער לשנות 15-16-17 – הוא המשך ישיר של בית הספר שהוא עד גיל 15. הקשר בין בית-הספר לנוער ולילדים הוא קשר אורגני. צריכה להיות התאמה מלאה בתכנית הלמודים: גם החנוך לחיי עבודה, ההתחיות(?) וההתרקמות בסביבה החקלאית צריכה להתחיל כבר מבית-הספר לילדים ואפילו מהגן. כבר בגן קיים משק פרחים וגינת ירק. בבית-הספר לילדים – גינת ירק, משתלה ולול. ובבית-הספר לנוער – משק חקלאי ממש, מיועד לכתה א',ב', ג', (אצלנו ט', י', י"א), העובדות במשק הכללי של עין-חרוד ותל-יוסף.
יש להשתדל שהמעבר מבית-הספר לילדים לבית -הספר לנוער לא יהיה פתאומי ביותר, אם כי רצוי שירגיש הנער שלפניו נפתחת תקופה חדשה, תקופת ההתבגרות והההכשרה לכניסה לחברת הבוגרים."

וממשיך הכותב ומפרט את מטרת בית-הספר ועוד פרטים יותר כלליים ועובר לתכנית המעשית:

"לאחר מבוא זה נפרט את פרטי התכנית:
המשך זמן הלימוד – 3 שנים
הגיל – 15 – 18 . המחלקות – 3. (א', ב', ג')
מספר התלמידים – 50 בכל מחלקה, ז.א. בית הספר יכיל 150 תלמיד, אולם יסודר בכונה תחילה, שע"י כתות מקבילות יוכל מספר התלמידים לעלות עד 300.
סדר היום של התלמיד: 41/2 שעות לימוד, שהן 5 שעורים
                                        4 שעות עבודה בחקלאות (במשק הכללי ובמשק ביה"ס)
                                  101/2 שעות שינה, אכילה וכדומה.
                                         4  שעות התעסקות בחוגים וביחידות: הכנת שעורים, קריאה, הרצאות, התעמלות, זמרה, נגינה, שעשועים וכו'. שעות אלו הן בסדורם החפשי של התלמיד, אולם כאן דרושה הדרכה עילאית של המורים: בגיל זה אסור, שיהיו רגעי שעמום לנער
(…) בעונות חקלאיות מסוימות (עונה בוערת) עובדת מחלקה ג' – מספר ימים מסוים – יום שלם (8 שעות). בימים אלה – אין לימודים. מספר ימים אלה צריך להיות מצומצם, אולם לא נדיר לגמרי מחמת ערכו החנוכי. ההדגשה שהעבודה והצורך החקלאי – מעל לכל.
היום מתחיל ב-5 בבוקר, ב-6 מתחילים הלימודים. נגמרים ב-101/2. העבודה היא  – אחר ארוחת הצהרים. זמן התחלתה שונה בעתות השנה."

וכך ממשיך הכותב לפרט עוד ועוד פרטים והרחבות לצורך חיזוק הקשר בין התלמיד הלומד בבית ספר חקלאי למשק ולחקלאות ואידָךְ – זִיל גְמוֹר.

ומענין לענין באותו ענין:
להלן תכנית טכס הנחת אבן הפינה לבית שטורמן, שהיה הבית הראשון לבניני בית הספר:

והרי ה"תרגום"

הנחת אבן הפינה לבית-הספר המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף
ב ש ע ה   ט ו ב ה   ו מ ו צ ל ח ת  – נ ק ו ם   ו ב נ י נ ו !
מחר, יום ג', י"ט בסיון תרצ"ט – 6.6.1939, בשעה 5 אחה"צ
הנחת אבן הפינה לבית הטבע ע"ש חיים שטורמן ז"ל,
שהוא הבית  ה ר א ש ו ן  לבניני בית-הספר המשותף.
לפי התכנית הסופית יהיה הבית הזה בן שתי קומות: למטה חדר הרצאות גדול ומעבדות ולמעלה  –
א ו ס ף  ל צ ו מ ח ,   ח י   ו ד ו מ ם .

החברים יעבדו מחר בלי הפסקה. האוטו ירד בשעה – 4 להעלות את העובדים בשדה, כדי שיספיקו כולם להשתתף בטכס.

פ ר ש ת  ה ט כ ס
בשעה 5 תזוז מחצר בית-הספר תהלוכת הילדים, מאחוריה בוגרי בית-הספר מכל המחזורים, הנוער העולה וכל העם.
ליד חפירת היסוד מסתדרים הילדים בשורות בצורת האות ח'. מאחוריהם – כל הצבור. בצפון, מעל למקום הבנין – במה ועליה נשיאות הטכס, ב"כ הישובים והמוסדות וחברי התזמורת.
התזמורת פותחת ב" ת ח ז ק נ ה ".
באי-כוח בוגרי בית-הספר מכל המחזורים קוראים קטעי תנ"ך מתקופת בנין הבית השני. ההקראות משולבות שירת מקהלת הילדים בלוית התזמורת.

נאומים וברכות ע"י באי-כוח ישובי העמק ומוסדות התנועה.
הקראת  מ ג י ל ת  –  ה י ס ו ד  וטכס הנחת אבן הפינה.
"א י נ ט ר נ צ י ו נל" – בלוית הזמורת.

במקום כיבוד – ת ר ו מ ת  ה מ ש ק י ם  ל ק ר ן – ה ק י י מ ת  ל י ש ר א ל.
נשיאות הטכס מבקשת את החברים לשמור על השקט והסדר.
——————-
בשעה 9 בערב על הבמה – הצגת הסטודיה הדרמטית של בית-הספר "ה מ כ ו נ ה" בהדרכת הח' צבי.

(כל ההדגשות במקור)

והשאר יסופר בתולדות ישראל

שלכם

נחמה


:קטגוריותUncategorized
  1. יפתח שמחוני
    יולי 2, 2011 ב- 8:56 pm

    תודה נחמה
    בכל זאת כואב שהיום
    הקשר לאדמה הוא פנטי ולא חקלאי
    ומה במושבים שמצטרפים
    כבר גם לא צריך חקלאות?

    יפתח שמחוני

    • יולי 3, 2011 ב- 10:32 am

      שלום יפתח,
      הכל השתנה וגם הקשר לאדמה בהתאמה.
      תמיד השינויים קשים לנו, גם אם הם מחוייבי המציאות. התחושה שמה שהיה כבר לא יהיה מעמידה אותנו במעמד של מתגעגעים למשהו שכבר לא קיים.
      געגועים כאלה, בניגוד לתקוה, כרוכים בזיכרון לעבר, שעיבדנו אותו למשהו שקל לשאת.
      אני מאמינה שההתפתחויות בבית הספר הן חלק מהתהליכים שעוברים על התנועה הקיבוצית כולה: המהפך הפוליטי, השבר הכלכלי, ההפרטה, ההפתחות לעולם החיצון ושימוש בכלים ובמוסדות שלא היו חלק מהמילון הקיבוצי – ביניהם מיקור חוץ במקרה של בית הספר.
      אני לא בטוחה שזה רע, רק שזה כואב בהתחלה.
      ברשומה הזאת, חשבתי לנכון להציג את החלומות ואת סופם. בין ההתחלה לסוף עברו 80 שנה וזאת תקופת זמן לא קצרה שלא מצדיקה חרטה.

  2. אמיר רוכל
    יולי 3, 2011 ב- 9:18 am

    נחמה שלום
    לפני כתיבה כזאת רצוי לשמוע את כל הסיפור ולא רק צד אחד.
    אמיר

  3. יולי 3, 2011 ב- 10:38 am

    שלום אמיר,
    לא התכוונתי להביא את דבר שני הצדדים אלא רק להשתמש במקרה כטריגר להצגת החלומות וההגשמה של בית הספר ולאן הוא הגיע. אין לי שום עמדה שיפוטית במקרה הזה וגם במקרים אחרים – אני לא חלק מה"משחק" אין לי זכות להביע ביקורת, רק מדווחת.
    ראה את התייחסותי לתגובתו של יפתח – אני לא בעד או נגד, אני חושבת שזה חלק מתהליך טבעי של שינויים שעוברת החברה הקיבוצית בפרט ומדינת ישראל בכלל, ואם הובנתי אחרת, אין לי אלא להצטער על כך.
    נחמה

  4. יובל ארנון
    יולי 5, 2011 ב- 12:55 pm

    לנחמה שלום!!!
    לא הבנתי בדיוק מה הכוונה לעתיד בית הספר המשותף. יש לי כמה זיכרונות טובים מבית הספר,
    ואכתוב כמה מהם.
    הכיתה שלי הייתה הכיתה הצעירה בבית הספר עם
    פתיחתו [נידמה לי בשנת 41 ]. היינו בכיתה ד'.
    לפני זה למדו הבוגרים של תל יוסף כמו גדעון כנעני ,אסף שימחוני,נעמי הנדלר,זרובבל הורביץ,
    יהושע ליפסקי ,סולל ועוד ,הם למדו בעין חרוד,כאשר רוב הלומדים היו מעין חרוד,והמיעוט היה מתל יוסף. הייתה מלחמה "קרה" בין ילדי עין חרוד וילדי תל יוסף ,כאשר העינחרודים הסתכלו מלמעלה על בני תל יוסף.
    באשר לחקלאות בבית הספר היו מספר דברים שציינו את בית הספר. הייתה גינה של ב.ה. בראשות עיבריה כרמי וגידלו בה גידולים שונים כמו ירקות ,כותנה, ועוד.הילדים היו מתחלפים כל 3 חודשים.
    הייתה העבודה במשק יום יום כשעתיים .
    הכיתות הגבוהות י' יא' יב, היו גומרות את הלימודים בפסח ויוצאות לעבודה במשקים.
    בטו" בשבט היינו הולכים ברגל למעין חרוד לנטיעות. העצים סביב הקבר של חנקין ניטעו על ידנו.
    בל"ג בעומר היינו הולכים עם שקים ואוספים
    לקט-שיבולי חיטה בכל מיני מקומות שהקומביינים
    הישאיר. את הלקט היו פודים למען הקרן הקיימת
    [נידמה לי]. מה שאי אפשר לשכוח זה את הברחשים שתקפו אותנו בזמן הלקט.
    בית הספר היה בתחילתו רק של תל יוסף ועין חרוד. במשך השנים התקבלו ללימודים בלבד,ילדי חפציבה,גבעת השלושה,גבעת ברנר,רמת הכובש.
    הילדים מהמשקים הרחוקים גרו בעין חרוד שאז הייתה עדיין מאוחדת.
    לא היו חגי מחזור ,אלא מסיבות של כיתה יב וההורים.
    זה הכול בינתיים ,אולי אזכר בעוד דברים.אם יש לך שאלות אשמח לענות.

    יובל ארנון בית השיטה

    • יובל ארנון
      יולי 5, 2011 ב- 1:26 pm

      שלום יובל,
      הזכרונות שלך הם מימוש של החלום "איך צריך להיות בית ספר חקלאי בקיבוץ",
      באופן זה או אחר, הם דומים לחיים של דורי, דורות לפני ודורות אחרי.
      הפירוט, הכל כך מוכר, שהצגת בזכרונות הללו הוא חשוב ביותר, כי ככל שנעלה ונספר יותר זכרונות, הם ישמרו וישארו לדורות הבאים: ראו, אלה היו חיינו והם היו טובים ביותר, גם אם היו שונים בתכלית מהחיים של הילדים היום.
      אם לומר את האמת, חלק מהתפקיד שאני מייחסת לבלוג הזה, הוא להעלות ולהפיח רוח חיים בזכרונות האלה – החיים שהיו, למען לא יעלו אבק וישכחו לעד בקופסאות הארכיון.
      תודה על זכרונותיך
      נחמה

  5. נחמה (משי) בר-ניסן
    יולי 13, 2011 ב- 1:42 pm

    שלום יובל,
    מאחר והכותבת לא כתבה ישירות אלי או הגיבה ברשומה עצמה, אינני יכולה לענות לה ישירות, מה עוד שאני חושבת שדיון מהסוג הזה, כדאי שיתנהל ברשומה עצמה.
    האם הגברת תסכים שאעלה את התגובה שלה לבלוג ואגיב שם?
    אינני רוצה מתווך ביני לבינה. אני מאמינה שיכולים להצטרף לדיון קוראים נוספים וכדאי שיצטרפו.
    את התשובה הזאת אני משיבה בבלוג עצמו.
    נחמה

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: