בית הספר המשותף – החלום ושברו

מהלך חיינו רצוף זכרונות, חלומות, תקוות ואכזבות.
לא צריך להיות פילוסוף או אשף ניסוחים כדי להגות משפט "מחוזי" כזה, אבל, רבות מהקלישאות השגורות בפינו, יסודן באמת ובמציאות, ואנו, בשימוש הרב בהן, הופכים אותן לקלישאות.

היום, נעלה  על ראש שמחתנו או עצבוננו את "בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף", ה"זקן" הזכור לטוב, שלכל אחד מאתנו זכרונותיו הטובים או לא; אכזבותיו או הצלחותיו; נקודת הזינוק להמשך או קיבוע מקומו האישי במרחב הציבורי.

אני מנסה לדלות זיכרונות פרטיים של בית הספר שלי (זה היה כל כך מזמן). הם עולים לי בחלקים, קרעי קרעים, עם שוליים פרומים, שונים זה מזה ועם זאת שייכים זה לזה. כמו פיסות פאזל ישן, אני מנסה לחבר אותם אחד לשני כדי להגיע לכדי אחד שלם והזיכרון מתעתע בי. אני מנסה להצמיד זיכרון לגיל או תקופה ומבלבלת ביניהם בלי הכרה.
הזכרון הוודאי השזור כחוט השני בכל קטעי, שברי ופירורי הזיכרונות מבית הספר הוא ההיבט החקלאי; הקשר לטבע, לעבודה, לשילוב של הלמידה עם תפיסת העולם הקיבוצית; לחשיבות שניתנה למרכיבים השונים בהקשר של לימודים מול צרכי המשק (עיין ערך 10 ימי גיוס  בסוכות, לקטיף אשכוליות ראשון – האנגלים אוהבים אשכוליות בוסר). ולא אמרתי כלום על שעתיים עבודה כל יום אחרי הלימודים ורק אחר כך הכנת שעורים (למי שהכין).

ומה העלה את הנושא הזה דווקא עכשיו? או, הנה ההקשר:

ביום רביעי האחרון, כשגמרתי את מכסת ההתנדבות שלי, הלכתי לשתות קפה אצל תמר (בת דודתי, שמגלה כלפי רכות וחסות עוטפת, למרות שגם ב"טלטול" לא תוציאו ממנה הודאה בצד הרך שלה).
תמר סיפרה לי על "השערוריה התורנית"  – ביטול "חג המחזור" של השנה.
להפתעתי, למחרת, הנושא פורסם בעתון "הארץ" ומי שלא קרא, מוזמן להכנס לקישור בסוף הרשומה ולקרוא בעצמו.

מי מאתנו לא זוכר את החג הזה, עם התכנית שמכינים, וההצגה, וקבלת הספרים (אנחנו קיבלנו את הספר של שופמן ואצלי הוא שימש לייבוש פרחים שיצאו באיכות מעולה במיוחד), והנאומים המשמימים והאווירה  החגיגית ו…אכן סיום תקופה. והנה, השנה, בגלל משובת נעורים, החג בוטל.

לכתבה ב"הארץ" קראו "מיצג ונדליסטי של תלמידי תיכון מסעיר את עין חרוד" ולהלן קטע קצר מתוך הכתבה  עם הצגת צד בית הספר וצד התלמידים:
"(…..) "חציית קווים" – כך הגדירה הנהלת בית הספר "עמק חרוד" שבקיבוץ עין חרוד את המחזה שנגלה לעיני הבאים בשער בית הספר לפני 11 ימים. אל תורן הדגל נקשר חמור ולידו תרנגולות כפותות. בחצר בית הספר פוזרו אבטיחים מנופצים ודגים מתים. על מבני בית הספר נתלו "מודעות אבל" ועליהן נכתב: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותו של בית הספר הקיבוצי".

לדברי תלמידים שהיו שותפים בסוד הכנת ה"מיצג" מדובר היה ב"תעלול" שנועד להעביר מסר מסוים שלפיו "אנחנו למעשה תלמידי המחזור החקלאי האחרון, מאז הוקם בית הספר לפני יותר מ-80 שנים". בית הספר עמק חרוד הוקם ב-1927 והיה בית ספר קיבוצי במשך עשרות שנים. כעת הוא משתייך לרשת "הרב תחומי" של "קבוצת עמל". בשנים האחרונות הצטרפו לבית הספר גם בני מושבים ויישובים קהילתיים מתחומי המועצה האזורית גלבוע. בשנה הבאה יעבור בית הספר למבנים חדשים, ומבנים היסטוריים רבים יפסיקו לשמש אותו. במקביל, בני הקיבוצים כבר לא יהיו רוב בקרב התלמידים (…)".

אני בוודאי מקימה עלי עדת מקטרגים, מי אני, שלא שייכת למקום, שומעת רק צד אחד, מעיזה לקום ולהביע דיעה (חס וחלילה, דעה שיפוטית), אז זהו שלא! אני רוצה להביא את סיפור הקמתו של בית הספר באותם ימים תמימים ומלאי אמונה בצדקת הדרך.

באבחת מקלדת ומסע בזמן נעבור להצעת תכנית לבית-הספר המשותף לפני הקמתו, וכך נאמר:

"תכנית לבית-ספר חקלאי
מבא (כך במקור) בית-הספר העומד להוסד מיועד לנוער לשנות 15-16-17 – הוא המשך ישיר של בית הספר שהוא עד גיל 15. הקשר בין בית-הספר לנוער ולילדים הוא קשר אורגני. צריכה להיות התאמה מלאה בתכנית הלמודים: גם החנוך לחיי עבודה, ההתחיות(?) וההתרקמות בסביבה החקלאית צריכה להתחיל כבר מבית-הספר לילדים ואפילו מהגן. כבר בגן קיים משק פרחים וגינת ירק. בבית-הספר לילדים – גינת ירק, משתלה ולול. ובבית-הספר לנוער – משק חקלאי ממש, מיועד לכתה א',ב', ג', (אצלנו ט', י', י"א), העובדות במשק הכללי של עין-חרוד ותל-יוסף.
יש להשתדל שהמעבר מבית-הספר לילדים לבית -הספר לנוער לא יהיה פתאומי ביותר, אם כי רצוי שירגיש הנער שלפניו נפתחת תקופה חדשה, תקופת ההתבגרות והההכשרה לכניסה לחברת הבוגרים."

וממשיך הכותב ומפרט את מטרת בית-הספר ועוד פרטים יותר כלליים ועובר לתכנית המעשית:

"לאחר מבוא זה נפרט את פרטי התכנית:
המשך זמן הלימוד – 3 שנים
הגיל – 15 – 18 . המחלקות – 3. (א', ב', ג')
מספר התלמידים – 50 בכל מחלקה, ז.א. בית הספר יכיל 150 תלמיד, אולם יסודר בכונה תחילה, שע"י כתות מקבילות יוכל מספר התלמידים לעלות עד 300.
סדר היום של התלמיד: 41/2 שעות לימוד, שהן 5 שעורים
                                        4 שעות עבודה בחקלאות (במשק הכללי ובמשק ביה"ס)
                                  101/2 שעות שינה, אכילה וכדומה.
                                         4  שעות התעסקות בחוגים וביחידות: הכנת שעורים, קריאה, הרצאות, התעמלות, זמרה, נגינה, שעשועים וכו'. שעות אלו הן בסדורם החפשי של התלמיד, אולם כאן דרושה הדרכה עילאית של המורים: בגיל זה אסור, שיהיו רגעי שעמום לנער
(…) בעונות חקלאיות מסוימות (עונה בוערת) עובדת מחלקה ג' – מספר ימים מסוים – יום שלם (8 שעות). בימים אלה – אין לימודים. מספר ימים אלה צריך להיות מצומצם, אולם לא נדיר לגמרי מחמת ערכו החנוכי. ההדגשה שהעבודה והצורך החקלאי – מעל לכל.
היום מתחיל ב-5 בבוקר, ב-6 מתחילים הלימודים. נגמרים ב-101/2. העבודה היא  – אחר ארוחת הצהרים. זמן התחלתה שונה בעתות השנה."

וכך ממשיך הכותב לפרט עוד ועוד פרטים והרחבות לצורך חיזוק הקשר בין התלמיד הלומד בבית ספר חקלאי למשק ולחקלאות ואידָךְ – זִיל גְמוֹר.

ומענין לענין באותו ענין:
להלן תכנית טכס הנחת אבן הפינה לבית שטורמן, שהיה הבית הראשון לבניני בית הספר:

והרי ה"תרגום"

הנחת אבן הפינה לבית-הספר המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף
ב ש ע ה   ט ו ב ה   ו מ ו צ ל ח ת  – נ ק ו ם   ו ב נ י נ ו !
מחר, יום ג', י"ט בסיון תרצ"ט – 6.6.1939, בשעה 5 אחה"צ
הנחת אבן הפינה לבית הטבע ע"ש חיים שטורמן ז"ל,
שהוא הבית  ה ר א ש ו ן  לבניני בית-הספר המשותף.
לפי התכנית הסופית יהיה הבית הזה בן שתי קומות: למטה חדר הרצאות גדול ומעבדות ולמעלה  –
א ו ס ף  ל צ ו מ ח ,   ח י   ו ד ו מ ם .

החברים יעבדו מחר בלי הפסקה. האוטו ירד בשעה – 4 להעלות את העובדים בשדה, כדי שיספיקו כולם להשתתף בטכס.

פ ר ש ת  ה ט כ ס
בשעה 5 תזוז מחצר בית-הספר תהלוכת הילדים, מאחוריה בוגרי בית-הספר מכל המחזורים, הנוער העולה וכל העם.
ליד חפירת היסוד מסתדרים הילדים בשורות בצורת האות ח'. מאחוריהם – כל הצבור. בצפון, מעל למקום הבנין – במה ועליה נשיאות הטכס, ב"כ הישובים והמוסדות וחברי התזמורת.
התזמורת פותחת ב" ת ח ז ק נ ה ".
באי-כוח בוגרי בית-הספר מכל המחזורים קוראים קטעי תנ"ך מתקופת בנין הבית השני. ההקראות משולבות שירת מקהלת הילדים בלוית התזמורת.

נאומים וברכות ע"י באי-כוח ישובי העמק ומוסדות התנועה.
הקראת  מ ג י ל ת  –  ה י ס ו ד  וטכס הנחת אבן הפינה.
"א י נ ט ר נ צ י ו נל" – בלוית הזמורת.

במקום כיבוד – ת ר ו מ ת  ה מ ש ק י ם  ל ק ר ן – ה ק י י מ ת  ל י ש ר א ל.
נשיאות הטכס מבקשת את החברים לשמור על השקט והסדר.
——————-
בשעה 9 בערב על הבמה – הצגת הסטודיה הדרמטית של בית-הספר "ה מ כ ו נ ה" בהדרכת הח' צבי.

(כל ההדגשות במקור)

והשאר יסופר בתולדות ישראל

שלכם

נחמה