ראשי > Uncategorized > פינת חיים או בריכת מרגולין?

פינת חיים או בריכת מרגולין?

כל שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוצגו שמות הנופלים ותמונותיהם על גבי לוח זיכרון בחדר האוכל.
שורה ארוכה ועצובה של "מיטב בנינו". הצד הכואב של ההיסטוריה.
תמיד צעירים, תמיד יפים, לא עלה קמט על פניהם, לא זרקה שיבה בשערם. חלקם עם חיוך מלא, חלקם מחייכים רק ברמז, אחרים רציניים וכולם מישירים מבט אלינו (או אל הצלם) כאומרים "אנחנו היינו כאן קודם".
לא את כולם הכרנו. רבים ביניהם נולדו ונפלו לפני שנולדנו או לפני שעמדנו על דעתנו. עם השנים הם הפכו להיות חלק מאתנו, עצם היותם חלק מעברנו, מהכרתנו את משפחותיהם, סיפוריהם או שכבר היינו חלק מסיפור נפילתם. הם, כאילו, חלק מן ה-DNA שלנו, ואם נציין שם כל שהוא מרשימה עצובה זאת, ללא הקשר ישיר, תמיד נדע מהיכן נשלף שם זה, גם אם לא נזכור במדויק את פרטי נפילתו.

ארבעה מהם היו שונים. הם לא נפלו במערכות ישראל; לא בפעולות תגמול או פעילות ביטחונית אחרת; לא בתאונות ולא בשום הקשר לאומי טהור. הם נפלו במלחמת העולם השנייה.
כמה מאיתנו יודעים מי הם היו? איך הם קשורים לתל יוסף ולחשוב, שאולי, אנחנו היחידים שמזכירים את שמם בעולם.

זהו סיפורם של חיים קיטלגיסר ושלושה בני חברת הנוער העולה ד' בתל יוסף: שמואל קוריצ'ונר, זאב שרף ומנחם בוימגרטן.

חיים קיטלגיסר נולד ב-1904 לסימה ואליהו, בפולטאבה שברוסיה. בן למשפחה שומרת מסורת. כשהיה בן 18, הגיעה לעיירה שלו בשורת הצהרת בלפור והוא נתפס לרעיון הציוני. למרות התנגדות הוריו הצטרף לגדוד העבודה ויצא להכשרה חקלאית. ב-1923 עלה לארץ ישראל, חידש את הקשר עם הוריו,  עבד כרועה צאן בכפר גלעדי וב-1928 הגיע לתל יוסף. במשק עבד בחקלאות ובעיקר בענף החציר והמספוא (היו ענפים כאלה). לימים הפך לנהג משאית על פי החלטת החברים ונודע ביחסי חברות טובים ובמיוחד עם הילדים.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה בין המתנדבים הראשונים לצבא הבריטי. התגייס ביולי 1940 והוצב ליחידת תובלה  462, שפעלה בקרבות המדבר המערבי. לקראת הפלישה של בנות הברית לאיטליה, הפליגה יחידתו ב"ארינפורה", שצורפה לשיירה גדולה, שעשתה דרכה לעבר מלטה, שם התארגן כוח הפלישה.
זאב שרף בן פישל נולד ב-1923 בווינה, אוסטריה. ב1939 עלה לישראל בקבוצת נוער שנשלחה לתל יוסף.
בסוף 1941 התנדב לצבא הבריטי למרות גילו הצעיר והוצב ליחידת התובלה 462, יחידת התובלה בה שירת חיים קיטלגיסר. גם הוא הפליג על ה"אדינפורה".
מנחם באומגרטן, כמו זאב לפניו,  נולד ב-1923 בעיר בואיטהופן, אוסטריה, עלה לישראל ב-1939, הגיע לחברת נוער בתל יוסף וגם כן התנדב לצבא הבריטי וצורף לאותה יחידת תובלה.
שמואל (מלי) קוריצ'ונר נולד ב-1923 בכפר אוברולטרסדורף שבאוסטריה עלה לישראל ב-1939 לאחר אירועי "ליל הבדולח" והגיע לתל יוסף לחברת נוער. גם הוא הצטרף למתגייסים לצבא הבריטי והוצב לפלוגת התובלה 462.

הארינפורה (Erinpura) הייתה אניית נוסעים ומטען בריטית. האנייה נבנתה ב־1911 ונקראה על שם עיר במחוז ראג'יסטאן שבהודו. האנייה שימשה כאניית מסחר באזור הודו ודרום מזרח אסיה ונקראה לשירות בחיל הים המלכותי במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן חזרה לקו המסחרי שלה. לאחר הסכם מינכן ב-1939 נקראה שנית לשירות צבאי ויצאה מנמל אלכסנדריה בשיירה ימית בת 27 אניות שנשאו חיילים, ציוד ואספקה של הצבא הבריטי ו-11 אניות מלחמה שליוו את השיירה. מטרת השיירה הייתה להגיע למלטה ושם, להוות חלק מחיל שיועד להשתתף בפלישת בעלות הברית לסיציליה.
ב־1 למאי 1943, בשעה 18:00, בעת שהייתה כ־50 ק"מ צפונית לבנגזי, זוהתה השיירה על ידי מטוס סיור גרמני מסוג שטורך. בשעה 21:00, באותו ערב, הותקפה השיירה על ידי 12 מפציצים גרמנים. שתי אניות מהשיירה נפגעו בתקיפה האווירית. הארינפורה ומיכלית שהובילה בנזין. חוץ מתותחני האנייה ושאר צוות הארינפורה שהיה בתפקיד, כל החיילים שהיו על סיפונה ניצטוו לרדת למפלס התחתון של הספינה כדי להקטין את סכנת היפגעותם מההתקפה האווירית. לרוע המזל, ספגה אחת מספנות האנייה פגיעה ישירה של פצצה והיא טבעה תוך ארבע דקות בלבד. המטוסים הגרמנים אף המשיכו וירו אש מקלעים לעבר האנייה והחיילים שניסו להימלט ממנה בזמן טביעתה.
בהתקפה נהרגו 664 חיילים ואנשי צוות, בתוכם 140 חיילי פלוגה 462 וביניהם חיים קיטלגיסר, זאב שרף, שמואל קוריצ'ונר ומנחם באומגרטן.

ביום השנה לנפילתם נחנכה פינת זיכרון לארבעת נופלים אלה.
הבוגרים שבינינו זוכרים אותה בתור בריכת מרגולין.
הבריכה הייתה במקום שהיום עומדת פינת משחקים מעל "בית שרה". זאת הייתה בריכה קטנה – בימים ההם נראתה גדולה – עם סלע גדול בראשה, וסלעים קטנים יותר מסביבה. נהגנו להתרחץ בה, בעיקר בשבתות, והיא הייתה מקור לא אכזב להנאות ילדותינו.
אינני זוכרת מתי הבריכה חדלה להיות בריכה והפכה לפינת משחקים. אני יודעת שבשנות ה-50 היא עוד הייתה בריכה ואפילו הצטלמנו לידה כתמונת פרידה מהילדים ומהמטפלת הנערצת – מרים נוימן פרייברג, כשעזבו לבית השיטה.


הנה אנחנו עומדים על הסלע הגדול, כל הילדים. העמידו אותנו מול השמש ועינינו מצומצמות מהסינוור. אנחנו לבושים בגדי חג, חולצות לבנות ומכנסים כחולים (כנראה). הבנות מסורקות עם צמות קלועות וסרטים לבנים חגיגיים בשערן. שתהיה לנו מזכרת יפה מהפרידה העצובה. כיתה גדולה היינו, עמליה כבר איננה.
כל כך אהבנו את מרים המטפלת; היא הייתה כל מה שחסרנו. מפנקת, אוהבת וחברה טובה. את ריח הבצל המטוגן של שבת, אני זוכרת עד היום.

במסגרת הנבירות השבועיות שלי ביומני המשק המצהיבים מצאתי את הדיווח הבא  (מתוך "מחיינו" מס' 158 מיום 30.4.44):
"פינת חיים" הוא שם המפעל לזכר חיים וחבריו ז"ל ושיוחנך מחר, במלאת שנה למותם. עיקרה של ה"פינה" – בריכת מים שתחתיתה מצופה זפת ושתשמש לרחיצתם ושחיתם של הילדים הקטנים עד גיל בית הספר – אותם הילדים שחיים כה אהב. בבריכה – 8 מפרצים קטנים (4 מצד מזרח ו-4 מצד מערב) שבכל אחד מהם מתנוסס צוק. בכל צוק – מנהרה עמוקה יותר מהבריכה שתשמש מקלט לדגי הזהב בזמן הרקתה לשם שטיפה וניקוי. בכל צוק – מזרקה כפולה: סילון מים אחד פורץ ישר למעלה והשני – פנימה לבריכה וע"י כך מתהווה קשת של גשם מעליה. על שפתה יעמוד סלע גדול ועליו חרותים שמות חללינו; ממנו יזנק מפל-מים בזעיר אנפין. (סלע זה הובא מהגלבוע ומפאת גודלו היה הכרח לפוצצו ולהביאו חלקים-חלקים וכאן ירכיבוהו מחדש). צמחי מים שונים יגדלו בבריכה והיא תהיה עטורה דשאים, פרחים שונים, ערבות-בכות (בלטינית "ערבות בבל") וצפצפות זקופות. העבודה  מוצאת כמעט כולה לפועל בעבודת ילדים, חברים-מתנדבים ולפי תכניתו והדרכתו של הח' א' מרגולין".

העברת האבן לבריכה – רישום של בצלאל צורי

.

הלכתי לחפש את הבריכה, לראות אם נשארה האבן. כן האבן עוד ישנה ואפילו תווית עליה, המציינת את שמות הנופלים, על שמם נקראה הבריכה, שאיננה.

שלכם

נחמה (משי) בר-ניסן

:קטגוריותUncategorized
  1. עזי קורן
    אפריל 21, 2011 ב- 9:42 pm

    שלום לכל הקוראים ולנחמה המופלאה.
    כותבת שולמית קורן האשה של עזי או כמאמר הימים האלו בת הזוג של.
    נחמה הסיפורים שלך ממש מרתקים והסיפור האחרון פשוט לא יאומן.
    4 אנשי אותו קיבוץ שטובעים יחד במימי נכר כשהם בשליחות אל המערכה שבמדבר.
    אני מתארת לי את ההתרגשות שלך לקראת הסרת אבק השיכחה מעל עוד פיסת היסטוריה שבועית.
    המעשה הגדול שעשית אינו רק בהעלאת העבר אלא בכך שאת משתפת אותנו בו.
    תודה רבה
    ותגליותיך הן תגליותנו.
    שולמית קורן

    • נחמה
      אפריל 22, 2011 ב- 9:44 am

      תודה שולמית,
      אכן, הגילוי גרם לי התרגשות גדולה כי שנים תהיתי מי הם האנשים האלה ואיך הם שייכים?
      אני מודה שהיה לי קשה לשמור את הגילוי בבטן "ולא לרוץ לספר לחברה" כבר קודם, אבל רציתי לפרסם את סיפורם סמוך ליום השנה למותם -לפני 68 שנים – 1.5.43.
      תודה על הברכות,
      נחמה

  2. עמי כרמל
    אפריל 22, 2011 ב- 4:17 am

    את ממש לא מפתיעה.תמיד בהתמדה שלך. בדיוק .בהעלאת נושאים כל כך מרתקים.כל הכבוד.עלי והצליחי. חג שמח וכל טוב.

  3. עטרה גולדרינג צור
    אפריל 22, 2011 ב- 5:53 am

    חמה כל הכבוד אלו ממש זכרונות ילדות.

    תודה.

  4. יפתח שמחוני
    אפריל 22, 2011 ב- 8:08 am

    לנחמה
    שוב ברכותי על מחקר היסטורי מאלף שהוא חלק מאיתנו כפי שקבעת נכון
    סיפור בהקשר
    בימי לימודי כאדריכל נוף במסגרת פרוייקט"הקיבוץ לאן" 1988
    נברתי בארכיון שהיה ממוקם בסנדלריה הישנה מתחת הקקטוסים של דוד
    להפתעתי גיליתי שם תמונה אחת ששוה אלף מילים ובה הבריכה שתיארת+המזרקות
    מאוחר יותר בפרוייקט גמר שעסק בפארק בריכות סביב התל
    ובסיור באתר גיליתי מזרקת בטון מפוארת שכנראה ניצבה במרכז המחנה של אז 1921
    הבאתי את מרכזת המסלול בטכניון פרפ' רות אניס ומהר מאד הובילו העיקבות
    לידידנו מרגולין כבעל זכויות ביצירה שכבר אז החל להתאמן….
    אודה לך אם תרחיבי על מרגולין זה
    בברכת חג שמח לך ולכל הקוראים –
    יפתח שמחוני

    • נחמה
      אפריל 22, 2011 ב- 9:47 am

      תודה יפתח,
      מרגולין הוא תעלומה בעיני. האם הוא אותו איש שכתב ספר זואולוגיה, אשר למדנו על פיו אצל אברהם גולדברג? ואולי הוא מרגולין אחר? איך שהוא, יש לי איזה רסיס זכרון עמום על קשר בין השניים. מכל מקום, אנסה למצוא מי האיש ולספר עליו כמיטב יכולתי.
      חג שמח לך ולכולם
      נחמה

  5. איה שפרן
    אפריל 22, 2011 ב- 9:53 am

    נחמה, שוב תודה. מה שיש לי להוסיף הוא 1. את המידע על הנופלים כדאי להעביר לבית הגדודים שבאביחיל. הם עורכים תיעוד על החיילים היהודים שלחמו בשורות הצבא הבריטי. שנית, זכור לי ספור בקשר לבריכה- שמעתי ואינני זוכרת ממי שכשנעמי מדברי נהרגה חגי ציין יום הולדת בבריכה הזאת. זאת הייתה יום ההולדת האחרונה שערכו לחגי.
    ובכל זאת , הימים ימי חול המועד פסח- ברכת מועדים לשמחה.

  6. רחל ארנון
    אפריל 22, 2011 ב- 11:53 am

    נחמד לקרוא זכרונות כאלו. אני מאד אוהבת נוסטלגיה. יישר כח. רולי

  7. שושנה בלוך
    אפריל 22, 2011 ב- 12:20 pm

    היי! תמיד ידעתי בתור חברה שיש לך את זה, את יודעת להביע את רשמייך. ורשמים אלו מענינים את כל מי שעבר בתל יוסף ולא רק מי שנולד שם, יישר כוחך.

  8. רוכל אמיר
    אפריל 23, 2011 ב- 7:34 am

    נחמה שלום ומועדים לשמחה
    נהניתי מהתזכורת שלך לארועי העבר שלנו. את הבריכה אני זוכר טוב מאד מהילדות.
    מאוחר יותר כאשר ביטלו הבריכה והקימו שם מגרש משחקים השאירו את האבן עם שמות ארבעת הנופלים ושנים רבות בכל יום הזכרון לחללי צהל היינו יוצאים מקיר הזכרון ליד בית טרומפלדור למגרש המשחקים הזה ,מניחים זר ליד האבן ולפעמים גם טכס קטן במקום. ומשם היינו הולכים לאנדרטה לזכרו של חיים חרודי מעל למפעל המתכת לשעבר ושוב הנחת זר עם טכס קצר ורק אחר כך היינו יורדים לבית הקברות לטכס ונהחת זרים. בשנים האחרונות מקיר הזכרון יורדים ישר לבית הקברות.
    ושוב חזק ואמץ לפועלך המענין
    תודה
    אמיר

    • נחמה
      אפריל 23, 2011 ב- 12:03 pm

      תודה אמיר.
      מאחר ונתבקשתי להוסיף פרטים על א' מרגולין שכנראה תכנןן את הבריכה, אנצל את המקום לשאול אם אתה זוכר פרטים נוספים על אותו מרגולין. בחיפושי, מצאתי שהוא התחתן מספר חדשים אחרי הקמת הבריכה עם גרדה קוחנובסקי. מצאתי גם שהוא היה איש גדוד העבודה וכנראה שמו אברהם. האם אתה יודע או זוכר עוד פרטים עליו? אנא, שתף אותנו.
      תודה
      נחמה

  9. מאיר שניר
    אפריל 23, 2011 ב- 9:10 am

    לנחמה שלום
    התרגשתי לקרוא את הכתבה על "פינת חיים או חיים מרגולין?". הכתבה מענינת מאוד ומזכירה נשכחות מעברה המפואר של תל יוסף. יישר כח על היוזמה ובתקוה שתמשיכי לפרסם עוד פינות נשכחות מחיי תל יוסף.
    בתודה, מאיר שניר – כפר הנוער כנות (בן תל יןסף)

  10. אפריל 23, 2011 ב- 2:53 pm

    לנחמה – שלום וברכות……….על העשייה המבורכת שלך, שלכם, בארכיון.

    בשנת חייו האחרונה של דודיק, נהגנו לטייל בתל יוסף, בבית הקברות כמובן, ובשאר פינות המשק. באחד הטיולים, לאחר שפלט כבדרך אגב את האמירה " בכל מקום יש לי נגיעה במה שקרה בתל יוסף, במשך שבעים שנה……" פעם היה זה סיפור על קפיץ מיוחד שנסע לחפש במגרש חלקי חילוף בתל אביב ופעם סיפור על בנית הרפתות וריתוך עמדות האכלה לפרות, וגם, שמעתי ממנו את הסיפור על הסלע שפוצצו על הגלבוע, ממש מעל כרם ב' ובקושי הצליחו להרים אותו על עגלה ולגרור אותו אל המקום בו הוא ניצב היום… בין שאר הסיפורים, שמעתי גם על תפקידו כשדכן בין אביך, דוב, לשרה, אימך, שהיתה עובדת ברחיצת הגזר מגן הירק. דוב, שלא ידע איך לבקש את קירבתה של שרה, נעזר בדודיק, כשליח של רצון טוב, וכך נוצר הצמד – דוב ושרה משי…..

  11. גדעון פלומין
    אפריל 26, 2011 ב- 6:49 pm

    לנחמה חוקרת המורשת שלנו,
    ולכל פורום המגיבים שלום ותודה!
    אני מבקש להוסיף אבן קטנה לאנדרטה שאת נחמה דלית מנבכי הארכיון,לחיים קייטלגיסר וחבריו.
    חיים הוא כמובן הזכור מכולם כיוון שהיה כבר ותיק במשק,והוא היה ממש חלק מהחברה התל יוספית.אמי,יפה,זכרונה לברכה,נצטלבו חייה במעגל חייו של חיים ז"ל.בבואה מנען להכשרת טפול בתנוקות בתל יוסף,היא הוכנסה כ"פרימוס" לצריף שבו גרו חיים קיטלגיסר ושמחה קימלמן
    והתגוררה עמם עד סיום ההכשרה.היא עוד חזרה לנען. בינתיים אבי יעקב ז"ל
    חיזר אחריה והצליח להחזירה לתל יוסף! ואז בא לעולם רמי,אבל לא היה מספיק להגעה שלי לעולם שכן,לולא שרדה את התקפת הכנופיה הערבית על המקלחת המזרחית,ב-1936,אני לא הייתי כותב לכם כאן..מזכרת קטנה היתה בביתנו מחיים-זוג מספריים קטנות לצפרניים וכיוצא בזה,שנתן לה כשנפרדה בשובה לנען,כאות ידידות!!עד מותה של אמא הן היו תלויות בארונית התרופות כמזכרת יקרה!!ונהגה להזכיר את חיים בכל הזדמנות !
    תזכרת נוספת לפוסט:גם משה הורביץ,אביה של מירלה קרינר בת כתתי,נספה בשירותו בצבא הבריטי במדבר המערבי,בשל מחלה קשה.עם פרוץ השלום עם מצרים זכתה מירלה לנסע למדבר המערבי,אזור בתי הקברות של מל"הע ה-2 וקרבות אל עלמיין,ולפקוד בהתרגשות עצומה את קבר אביה!!.
    אני מקדיש את הסיפור שלעיל,לזכרה של אמא,שבעוד שבועות ספורים ימלאו שנתיים לפטירתה
    בשיבה טובה !!
    ברוכה תהיי נחמה וכל מזכירי הנשכחות, בחיבה לכולכם גדעון פלומין

  12. יה ושע הלום
    מאי 5, 2011 ב- 10:28 pm

    נחמה נוסף לזה שאני כל הזמןמהללומשבח אותך על יוזמתך המבורכת – אני רוצה להוסיף קצת מזכרוני על בריכת מרגולין.
    ודאי אני זוכר את הבריכת מרגולין. בתור ילד בגן היתי בורח מהגן והולך להתרחץ בבריכה לרוב לבד ולפעמים עם ילדים גדולים. היות ולא היתה כריכה אחרת בתל יוסף, גם הילדים הגדולים היו מתרחצים בבריכה. אני גם זוכר את חנוכת הבריכה. אחד הפעמים הבודדות שהפעילו את כל המזרקות. וגם מרגולין הסתובב שם אבל איני וכר אפילו את פרצופו.
    שאלת השאלות – למה סגרו ת הבריכה? התשובה לדעתי זה הביוב.
    שבנו את מערכת הביוב בתל יוסף לא לקחו בחשבון שיתווסף עוד לקוח בריכת מרולין. הבעיות התחילו בהורקת המים מהבריכה. זה לקח כה ימים. הביוב כל הזמן נסתם. בסוף היה נגמר בקלוח מים שהיה זורמים במדרון למטה איפה שעומד היום הדפוס וממשיך הלאה. אחרי מספר שנים הופיע דור שלא ידע את חים. בנוי התחלפו האחראים. במקום מרולין בא חיים אליש. הבריכה נזנחה. פסקוח למלא מים. והיא הפכה למטרד של זבובים ויתושים עד שנהפכה לפינת משחקים.

    נוסף לתמונה שמופיעה למעלה ישנם עוד שתי תמונו של צלקה בספרון שוהציאו תל יוסף ובית שטורמן במלאות 75 שנים לתל יוסף של ציורי צ'אלקה בשם "מבט מן התל". בעמוד 15 יש ציור איך מורידים את האבן הגדולה מהעגלה. ובעמוד 51 ציור נוף בריכת מרגולין בשיא תפארתה שכל הזרקות פועלות.
    אני מסים בלילה טוב ובתקוה שהוספתי משהו.

    • נחמה
      מאי 6, 2011 ב- 7:36 pm

      שוקה שלום,
      המידע שמסרת הוא חשוב ביותר. אנחנו מלקטים סיפורים ותוספות מזכרונם של אנשים רבים וככה משלימים תמונה. כמו בפאזל, כל אחד מוסיף עוד חלק והציור הולך ומתבהר.
      אינני מכירה את הספר עליו אתה מדבר, אבל אנסה לחפש אותו. האם אתה יכול לצלם או לסרוק את התמונות שאתה מזכיר בתגובתך? אולי נוכל לערוך תיק שיכלול את כל הזכרונות והפרטים שנצליח לאסוף על הבריכה – נראה לי שהיא הייתה משמעותית בחיי כולנו.
      תודה לך
      נחמה

  13. מאירה שחר (קימלמן)
    יוני 5, 2011 ב- 9:28 pm

    שלןם נחמה וברכה מכל הלב על מפעלך החשוב והמרגש.
    רוצה אני להוסיף לסיפורו של גדעון אודות חיים שאיתו היה אבי שמחה קשור קשר ידידות.כשהגיע לחופשה בעת שירותו בצבא הבריט היה מבקר בביתנו ומביא לנו שוקולד
    נוגט וגם הרבה להשתעשע אתנו.הידיעה על מותו ציערה אותנו מאוד.לאחר שהוקם הגל-עד לזכרם של ארבעת החיילים הטובעים נהג אבי שמחה לעבור עם צבע על שמותיהם ,ימים אחדים לפני יום הזכרון,כמחווה לידידו שנספה במלחמה.
    בברכה-מאירה

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: