ראשי > Uncategorized > משה הר-ירוק שלא הכרתם.

משה הר-ירוק שלא הכרתם.

שלום לותיקים ולקוראים החדשים.

היסטוריה ניתן ללמוד ממקורות שונים. פעם נהגו ללמוד על העבר דרך מלחמות, אירועים חובקי ומפרקי אימפריות, חיי מלכים וחצרותיהם, חיי מצביאים ומנהיגים  או ארועים מאחדי או מפלגי עמים.
עם הזמן, התפתחה האסכולה של לימוד ההיסטוריה דרך האדם הפשוט והארועים הקטנים והגדולים שליוו אותו.
איך חיו האנשים הפשוטים? היכן ואיך גרו? מה אכלו? במה עבדו? איך בילו אחרי העבודה? ממה מתו וכן הלאה. כל אלה ועוד, היו פרטים שיכלו לתת לנו תמונה היסטורית אוטנטית – לטעמי, גם יותר מענינת, של ההיסטוריה הקרובה והרחוקה שלנו

על שמות המנהיגים קראו רחובות או  ישובים, וכולנו יודעים – פחות או יותר- על הרצל, אוסישקין, שינקין, גורדון, חנקין וכל שמות הרחובות בכל הערים והישובים ברחבי הארץ.
אבל, למשל,  מה אנחנו יודעים על טוביה אנגל שנולד בפולין בעיירה טורן ב-1900, עלה לארץ ב-1920 ומת אחרי 3 שנים, ממחלה. הוא היה חבר תל יוסף וקבור במעין חרוד. או תהילה טל שעלתה מפולין ב-1924 ומתה כשהיא רק בת 21, גם כן ממחלה. ויעקב ויסר מאוקרינה שנרצח והוא בן 27 וגם כן קבור במעין חרוד, או דוד בירנבוים מלודז' שנהרג בתאונה והוא בן 25.
מי הודיע להורים? מה עשו עם החפצים? איך זה השפיע על החברים שנשארו?
כמה ארוכה היא הרשימה של המתים ממחלה. ולהגביר עצב, כמה רבים המתאבדים. האם הגעגועים, הקושי, התנאים הבלתי אפשריים?

עבודתי הראשונה בארכיון הייתה להעלות  למחשב את רשימת כל חברי המשק, שנפטרו ונקברו בתל יוסף או במעין חרוד. כשראיתי את הרשימה הארוכה של צעירים נלהבים, שעלו מאירופה הקרה, לארץ קשה, חמה ואכזרית. כחולמים עלו, לבנות ארץ חדשה – נפלו שדודים מעקיצת יתוש, געגועים, בדידות ומחסור. הרשימה מתארכת אל הנופלים בהגנה על העמק ואחר כך הנופלים במלחמת השחרור ואת הנופלים במלחמות אחרות – כל ההיסטוריה שלנו לפי רשימת הנפטרים.

יום אחד, אוריאל צור, שהוא מתנדב כמוני בארכיון גדוד העבודה, ובא ליום בשבוע לנבור בניירות (אבל הוא גם נשאר בערב לנגן עם התזמורת – הרכב שנאסף אד-הוק לנגינה בצוותא) הודיע לי בהתרגשות, שמצא אוצר. בארון השני מצד שמאל במדף השני מלמעלה, ישנה קופסת ברזל (פח) וכתוב עליה "חברים בגדוד העבודה". לא, הוא עוד לא פתח אותה, אבל אני צריכה לעזוב את הכל, לפתוח את הקופסא ולהעלות את כל השמות על המחשב. אוריאל, הקופסא נעולה? כן. איך אני אפתח אותה? לא חשוב, תפתחי. פתחתי.
אוצר בלום. שורות שורות של כרטיסיות עם שמות כל חברי הגדוד לדורותיהם. והיו המון. מאות.
שמעון בן צבי מתאר את גדוד העבודה בימים ההם "כור היתוך ונקודת אחיזה לכל דכפין ולכל דצריך למקום תחת השמש; על החופשיות של הכניסה לתוכו והיציאה ממנו, ללא שאילת תעודת זהות ופספורט".

אז אם פתחתי בנימה נוגה משהו, עכשיו לעצב מתלוות גם נקיפות מצפון.
עם גל העולים-החלוצים, ואחרי טלטולים רבים הגיע משה הר-ירוק ארצה. ודרך גדוד העבודה, הגיע לתל-יוסף. נחמיה צורי, דודי, כתב בדברי ההספד אחרי מותו, את הדברים הבאים:
"מאחר שלא ייחדנו לו לאיש תשומת לב מיוחדת בחייו, הבה נעלה את זכרו עתה".
אני מוסיפה, שכילדים, נהגנו ללעוג לו ולזלזל בו, הבה נזכירנו וננצרנו בזכרוננו כאדם מיוחד, אם גם שונה.

משה נולד בעיר ויניצה, בפולין, אביו מת בילדותו ואמו ניהלה חנות. הם היו 4 אחים ו-4 אחיות. מילדותו למד אצל מורה שבא לביתם ולימד את אחיו הבוגרים. משה היה כשרוני מאד ולמד יחד איתם. המורה קיבל רשות מהממשלה הרוסית, ופתח "חדר מתוקן" (בו לומדים עברית ולימודים חילוניים). ומשה עבר ללמוד בחדר ולמד עברית ורוסית. הייתה לו אחות פסנתרנית ומשה עקב אחרי לימודיה וליווה אותה בשירה בזמן נגינתה.
בפעם הראשונה עלה ארצה בשנת 1903. עבד בראשון לציון, ביקב ולאחר שנתיים עבר לאילת השחר. בהמשך היה גנן במגדל ושם הכיר את טרומפלדור, אחר כך עבר לדגניה, סג'רה, מרחביה וחזר לרוסיה ב-1917. הוא נישא ונולדו לו שני ילדים.
בימי המהפכה הבולשביקית, היה פוגרום בעירו, הוא נאבק עם פורעי פטליורה (פטליורה היה נשיא אוקראינה – הישות המדינית שהוקמה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. וזכור כצורר שחייליו ערכו פוגרומים בהם נרצחו עשרות אלפי יהודים) ולעיניו נרצחו אשתו ושני ילדיו. כשלא הצליחו להכניע אותו (את משה) ,שהיה חזק במידה יוצאת דופן – השליכו אותו מן הקומה העליונה אל הרחוב, וכך נפגעו צלעותיו, גולגלתו ועיניו.
הוא הגיע בפעם השניה לארץ ב-19.1.1920 באניה רוסית מנמל רומני  בקונסטנצה. לאחר טיפול ממושך בבתי חולים בארץ , החלים והגיע לתל יוסף ב-1923 בפלוגת הגדוד על שם יוסף טרומפלדור.

התיאורים על פועלו של משה הר-ירוק בתל יוסף הם צבעוניים, עסיסיים ומיוחדים במינם. אם נהוג לפאר ולקלס אדם אחרי מותו, הרי שעיסוקיו של משה גדושים בפרטים קטנים ושוליים שאף פעם לא נתנו את הדעת איך הם נעשו, ועם זאת ברור שהם נעשו על ידי מישהו. פעם חיממו או בישלו בתנור עצים – מישהו צריך לכרות את העצים, לחטוב, לקצץ , וצריך בשביל זה כח רב – משה היה ראש החוטבים בעץ ומספק חומר הסקה לתנורים במטבחים, למקלחות, לדוודים במכבסה ועוד; את השירותים הציבוריים צריך לנקות? צריך, ומי אם לא משה יעשה את העבודה הזאת, שאף אחד אחר לא מוכן לעשותה; כשאנחנו קוראים עתון – מישהו הביא את העתון; ומה עם הדואר, איך יגיע? כשצריך תרופות מעפולה (ועפולה רחוקה) – צריך להביא את התרופות. מי יקח את המצרכים למטבח ההורים, להתפלל כשליח ציבור, וחלילה, מישהו נפטר – מי יגיד קדיש? כאילו בחר את כל עבודות השירות שלא היה מי שירצה לעשות או שיעשה אותן או שהיה ברור שהוא עושה אותן.
לא תמיד הבינו אותו, לא תמיד התייחסו נכון לשמחה שהביע בריקוד, בשירה – צורך עצום לשמח את כולם בחתונות ובחגים – על פי דרכו; לקחת חלק פעיל בכל שמחה.
ונחמיה מסיים את ההספד:
"…וחייבים אנו כולנו לזכר משה הר-ירוק ז"ל, יותר מאשר לאדם אחר במשק תל-יוסף לא רק משום מסירותו לעבודה ולמשק (….) אלא בעיקר כי איש לא ישא את שמו אחריו, כי זכרו לא ינווה בין צאצאים…כי גלמוד היה בינינו".

ולבסוף, בקשה,
אנחנו רוצים להקים ספרית שהיא כולה תוצרת בית בארכיון המשק. הרבה בני משק וחברים כתבו ספרים על ילדותם או חייהם במשק ומחוצה לו. לא כולם יודעים על כך ובוודאי גם לא שמעו ו/ או קראו.
אנא, העבירו עותק או יותר לארכיון ותודת כולם תהיה נתונה לכם.
ועוד, מי שנתקל בקשיים בקריאת הפוסט או התגובות אליו או כל נושא אחר הקשור לצורת הקשר הזאת, אנא, אל תהססו, תוכלו לפנות אלי למייל שלי או לטלפונים שמופיעים בחתימה ואשמח לסייע.
וכמובן, אם אתם יודעים על מי שעדיין לא מופיע ברשימת התפוצה, העבירו אליו את המייל שיוכל להצטרף אלינו.

שלכם

נחמה

:קטגוריותUncategorized
  1. רות ליאור
    פברואר 15, 2011 ב- 11:09 am

    לנחמה – שלום וייקר –

    קודם כל על המסירות, העבודה המעשית, הנסיעות וההשקעה בכתיבה ובשיתוף – כל הכבוד.

    אני עדיין שומעת את קולו הצרוד והמחוייך של משה הר ירוק, באוזניי.
    איך אף פעם, כילדים, לא עצרנו לשאול מי הם האנשים האלה? מאין באו ואיך?
    לא שמעתי אף פעם ממורה, מטפלת, מההורים, איזו שהיא נימה של חמלה והשתתפות
    או כל התייחסות אחרת. מישהו שחי בשולי החברה, בבית הקטן שעל יד הדפוס,
    נושא על כתפו מקל מטאטא ועליו תלוי דלי פח – כנראה, לשמור בו את הדברים שהעביר
    ממקום למקום.
    בשבוע שעבר הקדישו בערוץ 'יס' דוקו מספר סרטים לחיי הקיבוץ – היה מעניין לראות, לשמוע
    ולהזדהות עם מה שעבר על ילדים כמונו במרחביה, הזורע, בית השיטה……..חיים שלמים
    של דור שנולד לחיים של ניסוי וטעיה, ותהייה………זה אנחנו.בטוב וברע שלהם.

    • עזי קורן
      פברואר 21, 2011 ב- 5:37 pm

      שלום נחמה –
      יישר כוחך על המפעל – ההירתמות למיון ומחשוב הארכיון והארת זכרונן של דמויות מ"ערוץ הבודדים " של קיבוצנו . גם הפתיח הרשומתי שפורש רקע תוך סיפור והסבר ,מרחיב וצובע את הפינה הכתובה . למדתי עליך ועל מפעלך זה מתוך מכתביו של שלום ושמחתי והתרגשתי להצטרף לקהל קוראייך .חוץ מן ההיבט החברתי-אנושי יש בעשייתך הצטרפות ותמיכה ברורה במאמץ של השנתיים האחרונות לקומם את הארכיון כנושא מרכזי בפעילותה של העמותה להנצחת מורשתו של יוסף טרומפלדור וגדוד העבודה .אמנם אספקלריה תל יוספית אך היא ראשית ובסיס והוויית חיים ובעיקר המשך לפעלם של חלוצינו.
      אני מקווה להגשים את רעיוני למפגש דורות ת"י , דו או תלת שנתי סביב נושא מסויים -נניח "עבודה וענפים" או "חינוך ותרבות" וחוץ ממפגש לבבות ותערוכה נתכנס ונספר באותו נושא בהקראות ,במשחק,בזמר,בסיפור ובנגינה ואולי קצת ריקוד (הדור הצעיר!)-בקיצור, ערוץ שונה של הארת עברנו המשותף ודמויותיו הססגוניות .כיניתי אותו,את המפגש כשהפצתי מכתב לאיסוף תמיכה ,טרם ימי האינטרנט , "מועדון תרבות תל-יוסף" . מכל מקום ,לא התחלתי במלאכה אך בהיערכות לכל מפגש אצטרך רוב סיוע מן הארכיון וודאי אפנה אלייך לקבץ דברים לקראתו . את היבדוקימובים הכרתי רק מפינת הזכרון של י"ב בכסלו של לויב אבל את משה הכרתי כבר מהגעתי למשק עת הצטרף לנסיעתנו באוטובוס של חונקה בעפולה .
      "הפולקלור של העמק" טען כי הגיע למשק בעקבות רצונו להשבת חוב זעום מזאב איסרזון,בו פגש בבית ההסתדרות …אנסה לאמת זאת מול אילן ממרחביה שמעלה את הליכתו המתנודדת ולשונו ודיבורו האיטי בכל מפגש איתי . שמחתי לשמוע מבתיה יריב על השיפוץ הקטן של חדרו,במורד הדפוס עת נזקק לאישפוז בעפולה ואפשר להניח שגם בצו החסכון של פעם לא זכה למותרות .
      המשיכי נחמה לגלות ולהאיר את סיפורו של תל יוסף דרך אנשיה איתך עזי

      • פברואר 21, 2011 ב- 7:22 pm

        תודה עזי,
        שמחתי לקרוא את תגובתך. אני לא מספיק צנועה כדי להגיד שאני כותבת בשביל עצמי בלבד; אני רוצה שיקראו את הפוסטים ואשמח לכל התפתחות של דיאלוג או החלפת דיעות ורעיונות בעקבות הכתוב. אשמח לסייע במציאת מקורות או רשומות לקראת "מפגשי המועדון", ככל שאוכל ואדע – אל תהסס להשתמש בי.
        אם אתה זוכר את סיפורה של בתיה יריב על השיפוץ, כפי שציינת, אולי תוסיף אותו בתגובה נוספת? אם כל קורא יוסיף מזכרונותיו שלו על האיש הזה ואחרים, נוכל ליצור זכרון קולקטיבי לדמויות שכוחות ולהחיותן מחדש בזכרוננו.
        ושוב תודה,
        נחמה

  2. פברואר 15, 2011 ב- 11:27 am

    שלום רותי,
    אין לי אלא להסכים אתך. אני קוראת על אנשים שהכרתי כילדה ואף פעם לא התייחסתי אליהם כאל מישהו ראוי להתייחסות והם מכמירי לב.
    כמה מהם טיפוסים שהיו כותבים עליהם ספרים ואצלנו הם חיו בשולי החברה.
    גם זה חלק מהמרכיב אותנו למי שאנחנו, כמו שכבר אמר טשרניחובסקי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו". במקרה שלנו, אני מאמינה שהשלם הוא יותר מסך כל חלקיו, ברובנו לפחות.
    תודה לך
    נחמה

  3. פברואר 16, 2011 ב- 10:42 am

    תבורכי, קראתי בעיון רב את הכתבה על משה הר ירוק אני הספקתי לראות אותו כאשר הגעתי למשק, בהחלט דמות ציורית אבל גם מאד עצובה, היה נראה מאד בודד, ילדים רדפו אחריו ולעגו לו וטוב שיש מי שמעלה על כתב את מוצאות ואת דמותו כאדם, כי עכשיו כך אזכור אותו.
    שוש בלוך

  4. שלום
    פברואר 18, 2011 ב- 1:23 pm

    נחמה שלום,
    בהקדמה לתגובה רוצה אני לומר לך שכתיבתך יפה מאד ומשקפת באופן מרגש את היחס שלך לבית חייך הראשון והראשוני, ומרוממת מאד…שבחים לראשך!
    כעת להצעה מעשית, בעקבות פנייתך לשלוח ספרים שעוסקים בתל-יוסף ( כגון ה"תגליות" : שוקי יהלום, עוזי קורן… ובוודאי ישנם עלומים נוספים).
    בהסכמתו של אמיר רוכל, המרכז פרוייקט זה, אני מציע כי הוא גם יהיה הכתובת והמוקד למידע על ספרים אשר עותקים שלהם אינם זמינים כיום.
    כל היודע על ספרים, בהם לפחות פיסקה או עמוד שלם עוסקים בהיבטים שונים, אישיים או כלליים, שיכולים לתרום מידע לתולדות תל-יוסף ותושביה/חבריה בתקופות השונות, מתבקש לשלוח את הפרטים הביבליוגראפיים העיקריים אל אמיר רוכל.
    אמיר ירכז מידע זה, יעדכן אותו וינהל את הרשימה הביבליוגראפית הכוללת של ספרים העוסקים בתל-יוסף. אולי גם ימצא את הדרך באמצעות האכסניה המבורכת של נחמה מדי פעם לעדכן אותנו באשר לרשימה זו.
    ואלה הפרטים הנחוצים, כמקובל בכללי הביבליוגראפיה , לפי הסדר הבא:
    שם המחבר (שם משפחה, שם אישי), שם הספר, (אם אפשר – גם שם ההוצאה), מקום הפרסום ושנה

    הפעילות המסורה שלך,נחמה, של אמיר ושאר אנשי צוות הארכיון ומתנדביו בוודאי תורמים להגדלת המודעות לתולדות תל-יוסף, לארכיון, וגם לחיזוק הקשר הרגשי של יוצאי הקיבוץ עם שורשיו. יבורכו!
    שלום אילתי, ירושלים

    • נחמה
      פברואר 19, 2011 ב- 6:16 am

      שבת שלום, שלום
      אם לא בשביל התענוג שבכתיבת הבלוג, הרי שרק בשביל תגובות כשלך כדאי לעמול.
      באשר למציאת המקום לתגובה, שיניתי במעט את הפורמט ובפוסט הבא, המקום לתגובה יפתח, אוטומטית, בסוף הפוסט כך שלא יהיה צורך בחיפוש היכן להגיב. מקווה שיצליח.
      ושוב תודה על התגובה החמה
      שלך
      נחמה

  5. יפתח
    פברואר 18, 2011 ב- 8:28 pm

    לנחמה
    תודה על הסיפור
    של משה הר-ירוק
    מרתק ומרגש
    מהיכן פירטי הפרטים?

    יש משבצת פנוייה
    של פרופ' הר סגור ז"ל
    אולי את צריכה
    לחשוב על 'סיפורי ותיקים'
    שיאירו את תקופת הקמת המדינה
    דרך האנשים הפשוטים-כפי שהגדרת-יפה

    בברכה
    יפתח שמחוני

  6. נחמה
    פברואר 18, 2011 ב- 8:33 pm

    שלום יפתח
    זה אילן גבוה מדי, אבל חן חן על המחמאה.
    נחמה

  7. יוסי
    פברואר 20, 2011 ב- 8:32 pm

    נחמה
    שבוע טוב

    לא תאמיני – אבל אני מקנא בך.

    על כך שאת מוצאת זמן להיכנס לארכיון הזה ולמצוא בו ניירות שערכן הוא
    עצום- יותר ממה שאת חושבת בעצם.

    רק היום התפנייתי לקרוא על הר ירוק. אני פשוט עסוק עם פרויקט במסגרת
    עבודתי העיתונאית , אז הגעתי לכך רק עכשיוו, בשעה הזו.

    מי ישכח את הר ירוק. הוא נהג להביא לאבי את הגרוסלם פוסט ולהכריז בפניו,
    "היום אני לא מחלק עיתונים" ואבא היה שואל אותו למה והר ירוק היה עונה
    "כי כבר חילקתי" ופורץ בצחוק משגע.

    שוקה יהלום מכפר גלעדי, הוציא לאחרונה חוברת על הוריו עם זכרונות. כדאי
    שתפני אליו. הדודן שלו, נחום לנסקי סיפר לי עליו. שאהיה אצלו (אצל
    נחום) אקרא את זה. הוא הביא לי גם את הספר שהוציא לאחרונה גדעון כנעני ,
    אבל בטח ראית את זה.

    בברכה
    יוסי שלום
    גבעת אבני

  8. עזי קורן
    פברואר 21, 2011 ב- 5:40 pm

    עזי קורן :שלום נחמה -יישר כוחך על המפעל – ההירתמות למיון ומחשוב הארכיון והארת זכרונן של דמויות מ"ערוץ הבודדים " של קיבוצנו . גם הפתיח הרשומתי שפורש רקע תוך סיפור והסבר ,מרחיב וצובע את הפינה הכתובה . למדתי עליך ועל מפעלך זה מתוך מכתביו של שלום ושמחתי והתרגשתי להצטרף לקהל קוראייך .חוץ מן ההיבט החברתי-אנושי יש בעשייתך הצטרפות ותמיכה ברורה במאמץ של השנתיים האחרונות לקומם את הארכיון כנושא מרכזי בפעילותה של העמותה להנצחת מורשתו של יוסף טרומפלדור וגדוד העבודה .אמנם אספקלריה תל יוספית אך היא ראשית ובסיס והוויית חיים ובעיקר המשך לפעלם של חלוצינו.אני מקווה להגשים את רעיוני למפגש דורות ת"י , דו או תלת שנתי סביב נושא מסויים -נניח "עבודה וענפים" או "חינוך ותרבות" וחוץ ממפגש לבבות ותערוכה נתכנס ונספר באותו נושא בהקראות ,במשחק,בזמר,בסיפור ובנגינה ואולי קצת ריקוד (הדור הצעיר!)-בקיצור, ערוץ שונה של הארת עברנו המשותף ודמויותיו הססגוניות .כיניתי אותו,את המפגש כשהפצתי מכתב לאיסוף תמיכה ,טרם ימי האינטרנט , "מועדון תרבות תל-יוסף" . מכל מקום ,לא התחלתי במלאכה אך בהיערכות לכל מפגש אצטרך רוב סיוע מן הארכיון וודאי אפנה אלייך לקבץ דברים לקראתו . את היבדוקימובים הכרתי רק מפינת הזכרון של י"ב בכסלו של לויב אבל את משה הכרתי כבר מהגעתי למשק עת הצטרף לנסיעתנו באוטובוס של חונקה בעפולה ."הפולקלור של העמק" טען כי הגיע למשק בעקבות רצונו להשבת חוב זעום מזאב איסרזון,בו פגש בבית ההסתדרות …אנסה לאמת זאת מול אילן ממרחביה שמעלה את הליכתו המתנודדת ולשונו ודיבורו האיטי בכל מפגש איתי . שמחתי לשמוע מבתיה יריב על השיפוץ הקטן של חדרו,במורד הדפוס עת נזקק לאישפוז בעפולה ואפשר להניח שגם בצו החסכון של פעם לא זכה למותרות .המשיכי נחמה לגלות ולהאיר את סיפורו של תל יוסף דרך אנשיה איתך עזי

  9. פברואר 21, 2011 ב- 11:06 pm

    נחמה שלום
    בכתבה על משה הרירוק יש אי דיוקים שממעוררים תמיהה
    משה שלפי הכתוב חזר לרוסיה בשנת 1917 לא יכול להספיק להתחתן וללדת שני ילדים עד המהפכה שגם היתה ב-1917.

    אם משה היה חבר בגדוד העבודה ודרכו עובר לתל יוסף הרי היה צריך להיות חבר משק. לדעתי משה לא היה חבר משק והראיה, לא קיבל חדר במשק, וגם לא חדר בצריף. משה גר בתל יוסף בליפט, שזהו ארגז עץ שבו העבירו העולים החדשים את רכושם לארץ. לפי זכרוני היה הליפט בערך בגודל 2*3 מטר וללא חלונות. באקלים של תל יוסף ה ממש לא אנושי. בהשואה לשוטאקויה שכן היתה חבררה בתל יסף וקבלה חדר למגורים
    לפי המסופר בתל יוסף משה לא קיבל מקציב כמו כולם וההוצאות הקטנות שהיו לו מימן ע"י ניקוי השרותים באגד עפולה וזה גם נתן לו זכות נסיעה חינם בקו תל יוסף עפולה.
    כשמשה נפטר הייתי רכז תרבות בתל יוסף ובין שאר התפקידים היה לעשות אזכרות לנפטרים. נכון שלמשה לא היו חיבים לעשות אזכרה, אחד אחד ניגשו אלי חברים ובקול שקט שאחרים לא ישמאו ביקשו ממני לעשות למשה אזכרה. האזכרה היתה מכובדת והשתתפו בה רוב חברי המשק – וכך חלקו למשה את הכבוד האחרון.
    אלו הערותי שכמובן אינם פוגעים מ\במפעל הנהדר של נחמה. ועליו יבורכו כל העושים במלאכה.

    ש ו ק ה

    • פברואר 22, 2011 ב- 1:33 pm

      שלום שוקה,
      אנסה לשרטט ציר זמן שאולי יסבר את העין בנקודות שמהוות מראה טעות.
      משה חזר לרוסיה ב-1917, אינני יודעת מתי בדיוק, אבל המהפכה הבולשביקית התחילה באוקטובר 1917 ונמשכה עוד כמה שנים במדינות השכנות.
      עיר הולדתו ויניצה בפלך פודוליה עברה במהלך השנים מפולין לרוסיה – אוקראינה וחוזר חלילה כמה פעמים. חוזה השלום של ברסט-ליטובסק שסיים את המלחמה נתן עצמאות לאוקראינה עם מדינות נוספות. השאיפות הבדלניות של אוקראינה העלו לשלטון לתקופה קצרה את סמיון פטליורה שנלחמם בבולשביקים וכמובן טבח ביהודים תוך האשמתם בבולשביזם. לאחר שניגף בפני הצבא האדום, ברח עם חייליולפלך פודוליה, הפלך של ויניצה – עירו של משה. ב-15 לפברואר 1919 נערך טבח נורא במחוז ו-1200 יהודים הובאו אחריו לקבר אחים. נראה לי מתאים לפי המקומות והתאריכים כאותן פרעות הנזכרות בסיפורו של משה הר-ירוק.
      ובאשר למשפחתו, ב-3 שנים (בין 1917-1920) אפשר להנשא ולהקים משפחה. עלייתו השניה הייתה ב-1920.
      אינני יודעת פרטים על מעמדו בתל יוסף. האם היה חבר? העובדה ש-44 שנים הוא שהה במשק בטוב וברע וכמו שהגדיר אותו שמעון בן-צבי "(…) במרוצת השנים הפך לחלק אורגני ממנה, לאבן יסוד – ששום רוחות וסערות, משברים ופילוגים לא יזיזנה ממקומה".

  10. נעם חייט
    יוני 10, 2011 ב- 2:16 pm

    קצת (הרבה) באיחור, אבל עכשיו הגעתי לראשונה…
    האיש הזה היה בעיננו, כילדים, אבק אדם. יחד עם עוד אחרים (אביגדור, רולמן… זוכרים?).
    השיוך המפתיע הזה לסיפור חיים, לאישה וילדים, יצר אצלי עצב ותחושה של עוול והחמצה
    שכבר אין להם תקנה.

    • יוני 10, 2011 ב- 3:22 pm

      אכן נועם, אתה צודק.
      חשתי תחושה דומה כשקראתי עליו וכל כך הצטערתי על מה שעשינו לו.
      היום, אני מנסה להעביר את התובנה הזאת לנכדי (ילדי כבר גדולים בשביל "שטויות" של סבתא), שכל אדם, ויהא המוזר ביותר, יש משהו מאחוריו; גם הוא היה פעם ילד, והייתה לו משפחה והורים שאהבו אותו….. ואם היום הוא מוזר, מתחת לזה יש איש.
      הלוואי והייתי בטוחה שמשהו מזה נשאר.

  11. חבוב יעל
    ספטמבר 29, 2011 ב- 8:25 am

    נחמה שנה טובה!
    כמה מרגש לקרוא את הכתבות, ש"זורקות" אותך אחורה במנהרת הזמן. אני זוכרת את משה הר-ירוק ובמיוחד זכור לי חלום שחלמתי עליו בהיותי בגן הילדים, כאשר הרגזנו אותו והוא רדף אחרינו כמובן עם מקל. עד עצם היום הזה אני זוכרת את זה. לאחרונה היתיה לי שיחה טלפונית עם מי שהיא שהייתה באה לבקר במשק אצל הדודים – משפחת שמי. גם היא זוכרת מאד את דמותו של משה הר-ירוק. לגבי מקום מגגוריו לי זכור שמשה היה גר בבית מתחת לדשא הגדול, מצד ימין (במבט מחדר האוכל). לכן לא ברור לי על איזה ליפט מדובר.
    נחמה אין מילים לתאר את המפעל שהקמת במו ידיך. כל מילה מיותרת.
    תחזקנה ידיך.
    בהוקרה והערכה,
    חבוב יעל (לוקס)

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: